למן נ' סולמניאן ואח'

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום 30/3/2016, כאשר נסע ברכבו ברח' ראובן עזר בירושלים, הרחוב היה צפוף ומכוניות חנו בשני צידי הרחוב; הוא הבחין בנתבע 1 (להלן: "הנתבע") נוסע מולו, ולכן סטה ימינה ונעצר על מנת לאפשר לו לעבור; הנתבע לא הצליח לעבור ופגע ברכבו בחלק האחורי-שמאלי.

לטענת הנתבעים, האחריות חלה על התובע, שכן, הוא זה שעקף רכבים שחנו באופן לא חוקי בנתיב הנסיעה שלו מבלי לתת לנתבע להמשיך בנסיעתו בנתיבו הפנוי; על התובע היה לעצור לפני הרכבים שחנו באופן לא-חוקי וחסמו את נתיב הנסיעה שלו ולא לעקוף אותם ולחסום את נתיבו של הנתבע, זאת גם משום שהוא זה שנסע בירידה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולעדות שלהם, הגעתי לכלל מסקנה כי שני הצדדים נושאים באשמה לאירוע התאונה.

אמנם עדותו של התובע עשתה עלי רושם מהימן ואמין ולפיה, במהלך העקיפה שלו של הרכבים שחנו בנתיב הנסיעה שלו באופן לא-חוקי, הוא הבחין ברכב הנתבע מגיע מולו, הוא לא ידע מה לעשות וניסה להיצמד לרכבים החונים על מנת לאפשר לנתבע לעבור, אולם הנתבע לא הצליח משום שהנתיב היה צר מידי ותוך כדי כך השתפשפו קלות רכבי הצדדים.

סבורני כי היה על התובע להבחין ברכב הנתבע שבא ממולו לפני שהוא מתחיל את עקיפת הרכבים שחנו בנתיב בצורה לא-חוקית וחסמו את נתיב הנסיעה שלו, על מנת לאפשר לנתבע לעבור לפני שהוא מבצע את העקיפה.

מנגד, הנתבע שהבחין שהתובע כבר התחיל בעקיפת הרכבים היה צריך אף הוא לדעת שהוא לא יוכל לעבור כשרכב התובע נמצא במקומו, והיה צריך לחכות או שהנתבע ישלים את העקיפה שלו, או לאפשר לנתבע לחזור אחורנית על מנת לפנות את הנתיב.

בנסיבות העניין, סבורני כי יש לחלק את האשמה בין הצדדים באופן הבא: 60% על התובע ו- 40% על הנתבע.

התובע צירף חוות דעת שמאי שלפיה עלות תיקון הנזק מגיע ל- 2,900 ₪ במעוגל; שכר טרחת השמאי 590 ₪. הנתבעת לא צירפה חוות דעת נגדית.