אביטל נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ

בתאריך 16.10.15, במתחם החניה הסמוך לאכסניית הנוער מצדה, ניזוק רכבו של התובע מסוג פורד פיאסטה מ.ר. 66-821-75 (להלן: "רכב התובע") אשר היה נהוג באותה עת על ידי בתו, לגרסתו - כתוצאה מכך שרכב הנתבעת מסוג אופל ספרד מ.ר. 44-651-34 (להלן: "רכב הנתבעת"), בו נהגה נהוג באותה עת נהגת תיירת (להלן: "הנהגת"), נסע לאחור ופגע בו.

בתאריך 7.1.16 דחתה הנתבעת את תביעת התובע לפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו, מן הטעם ש"נהג רכבה לא דיווח על התאונה".

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 12,213 ₪ (5,413 ₪ בגין עלות תיקון הנזק לרכב, ירידת ערכו ושכ"ט השמאי, בתוספת פיצוי בגין הפסד 3 ימי עבודה ועוגמת נפש), טען התובע במהלך הדיון שהתקיים בפני, כי מי שנהגה ברכב הנתבעת וגרמה לתאונה היתה תיירת ושמה "ליסה" וכי בתו מיכל אשר נהגה ברכבו באותה עת, הצליחה לאתרה וקבלה ממנה מסמכים שיש בהם כדי ללמד על כך שהנתבעת עמדה עמה בקשר ואף חייבה את כרטיס האשראי שלה בסכום של 1,231 $ (5,000 ₪) בגין התאונה. להוכחת טענה זו הגישו התובע ובתו שהעידה גם היא בפני, את תכתובת המייל שהתקיימה בין הבת לבין הנהגת – ת/1.

הנתבעת, הטוענת להגנתה כי "לא קיים כיסוי לארוע המתואר על ידי התובע וזאת מאחר ולא התקבל אצלה כל דיווח על הארוע", שלחה אל הדיון בבית המשפט נציג חיצוני שעל פי פסיקת בית המשפט העליון איננו רשאי לייצגה בבית המשפט לתביעות קטנות (ר' רע"א 6892/13 חייבוביץ' ואח' נ' אוריון ואח' (2014)), הלה עמד על טענתה לפיה "הנזק לא דווח לה" ולתמיכת הטענה הניח בפני את המסמכים נ/1 ו- נ/2.

בהמשך, בתשובותיו לשאלותי, אישר הנציג כי הנתבעת ידעה על התאונה באמרו: "עמדתנו היא כי לא קיבלנו דיווח, ידענו על הנזק שנגרם לרכב שלנו" וכן: "...רכב צד ג' (רכב התובע – ר.ס.מ) נבדק ומאשר נזק הרבה יותר נמוך ממה שהתובע מבקש" ולסיכום טען כי:

"יש פה תיק פשוט מאוד, הנהגת לא דיווחה, יכול להיות שהיא סיפרה לתובע

סיפורים, אם מבחינתה היא הייתה מגיעה לסניף, מדווחת על התאונה כפי

שצריך לא היינו פה היום".

לשאלה מהי הסיבה לכך שבכתב הגנתה טענה הנתבעת כי מדובר בארוע שאין לו כיסוי ביטוחי על אף שמהמסמכים שהגיש התובע עולה כי דבר התרחשות התאונה היה ידוע לה והיא אף חייבה את הנהגת בתשלום השתתפותה העצמית, השיב נציג הנתבעת: "...ידענו על המקרה של הנזק ולכן כתוב בחשבונית "עבור נזק שלא דווח...".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, בחלקה הארי. ואלה הם נימוקי:

סעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובעים כי:

" 22.הודעה על קרות מקרה הביטוח

"קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר