ת"ק 29054-02-15 גרשון ואח' נ' אמירי זכרון יעקב בע"מ ואח'

ביום 29.7.08 חתמו התובעים על הסכם לרכישת דירה מאת הנתבעות. בהסכם זה, צוין כי הנכס הנרכש הוא זה שמפורט במבוא להסכם ובמבוא למפרט.

במבוא להסכם כאמור הובהרו פרטי הנכס בזו הלשון:

"דירה רגילה, 4.0 חדרים במידות ומרכיבים (לפי נספח א' המצורף), בשטח 112 מ"ר המסומנת במס זמני 7 ואשר תמצא בקומה 2 של הבית.

שטחים נוספים המוצמדים לדירה או המשמשים את הדירה באופן בלעדי:

מרפסת שמש בשטח 34.00 מ"ר, ומתוכה 10.00 מ"ר מקורה.

חניה-מקורה עמודה מס' 14 בשטח של 13.5 מ"ר

(השטחים מחושבים על פי צו מכר דירות (טופס של מפרט) (תיקון), התשמ"א-2008)" (ההדגשות שלי – ק.מ.פ).

פרטי השטחים המוצמדים הוגדרו במבוא למפרט כך:

"פירוט שטחים נוספים המוצמדים לדירה או המשמשים את הדירה באופן בלעדי:

מרפסת שמש בשטח 34.00 מ"ר, ומתוכה 10.00 מ"ר מקורה.

חניה-מקורה צמודה מס' 14 בשטח שלל 13.5 מ"ר" (ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

על אף דברים אלו החניה אשר הוצמדה לדירתם של התובעים אינה חניה מקורה, ואלו תובעים על כן את הפרשי השווי הנובעים לשיטתם מערכה של חניה מקורה לעומת זו שאינה מקורה.

הנתבעות 3-4 ביקשו לדחות את התביעה בטענה כי התובעים נקטו בשיהוי ניכר, והעלו טענותיהם בעניין רק בחלוף שנים ארוכות ממועד ביצוע העסקה.

לטענת הנתבעות, אין מדובר בהפרה של ההסכם, כפי שמבקשים התובעים לטעון, שכן מדובר בטעות קולמוס בלבד שנפלה מלפני הצדדים בניסוח המבואות והמפרט, ושעה שהסכמת הצדדים התייחסה מלכתחילה לחניה שאינה מקורה. לשיטתן, צריך היה להירשם "חניה לא מקורה" אלא שבשל טעות קולמוס נשמטה המילה "לא".

לשיטתן, לא בכדי שמרו התובעים על שתיקה בסוגיה זו לאורך השנים – ושתיקה זו יש בה כדי להעיד על אומד דעתם המקורית של הצדדים בסוגיה ועל קיומה של הסכמה ביניהם בנוגע למכירת החניה הלא מקורה כחלק מהעסקה שנערכה עם התובעים כאן.