אליאסף נ' הרי יוסף ואח'

1.בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה, על נזק ברכבו, שנגרם לטענתו בשל נהיגה רשלנית של הנתבע 1, המבוטח אצל הנתבעת 2.

2.הנתבעת 2, חברת הביטוח, הכירה באחריות מבוטחה לקרות התאונה ואולם העלתה 2 טענות: האחת, בנוגע לאשם תורם של התובע בכניסה לצומת לא פנוי, בגינו ביקשה לנכות מהפיצוי 20%. השניה, בנוגע להיקף ירידת הערך של רכב התובע אותו ביקשה להעמיד על 1% תחת 2% שקבע השמאי מטעם התובע.

3.מנגד, טען התובע כי אין מקום לכל הפחתה שהיא מגובה הנזק כפי שקבע השמאי מטעמו. בצד האמור תבע התובע כ- 20,000 ₪ בגין מה שכינה בכתב התביעה "הוצאות והפסדים". יצויין כבר בשלב זה כי לא הובאו ראיות להוצאות והפסדים נטענים ולמעשה תוך הפנייה לפסיקה, מבקש התובע להטיל על הנתבעת 2 מעין "הוצאות לדוגמה".

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.בעדותו בבית המשפט הודה הנתבע 1, שלא שם לב שהוא מתקרב לצומת ושרכב התובע מגיע משמאלו. בנסיבות אלה ברגע האחרון, במקום לפגוע חזיתית ברכב התובע, היטה את רכבו ימינה כך שרכב התובע פגע בו באמצע הרכב. הנתבע למעשה לא הכחיש אחריותו לקרות התאונה.

בהתאם לעדותו זו של הנתבע אין אלא לקבוע אחריותו המלאה לקרות התאונה.

זאת ועוד, הנתבע הודה שלא שם לב לתמרור "תן זכות קדימה" שהיה בדרכו ועל-פי תמונות הצומת ועדות שני הנהגים עולה כי התובע הספיק לחלוף על פני מרבית הצומת קודם לתאונה. בנסיבות אלה אין מקום לקבוע שהתובע הבחין ברכב הנתבע מתקרב וכי נכנס לצומת שאינו פנוי. משכך, אין מקום לקבוע במקרה זה אשם תורם לתובע.

יש איפוא לדחות טענת הנתבעת 2 להפחתה של 20% מסכום הפיצוי.

5.למרות שחברת הביטוח של התובע הודיע לנתבעת על אירוע התאונה, בחרה הנתבעת 2 שלא לשלוח שמאי מטעמה לבדיקת הרכב במוסך. זאת ועוד גם לדיון בפניי לא הובאה כל חוות דעת נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובע. מכאן שאין מקום לשלול קביעת השמאי מטעם התובע לירידת ערך של 2% ויש איפוא לדחות טענת הנתבעת גם לעניין זה.

6.לעניין עלות הפסד ימי עבודה של התובע, יצויין כי התובע הוא נהג הסעות וכי בימים בהם רכבו מצוי במוסך הם ימים של נזק כספי ישיר בני פיצוי. התובע הציג אישור רואה חשבון מטעמו על עלות יום עבודה. טענתו זו לא נסתרה ואף לא נסתרה טענתו בדבר מספר ימי העמידה. יש איפוא לדחות טענת הנתבעת 2 גם לעניין זה.