שבתאי נ' ברדה ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים, הנהוג בידי הנתבע 1.

כמפורט בכתב התביעה, התובע והגב' קביץ אשר ישבה בכיסא שליד הנהג, ניהלו במשך מספר דקות שיחה כאשר הדלת הימנית של הרכב פתוחה למחצה ורגלה של הגב' קביץ מחוץ לרכב כמי שעתידה לצאת. עוד עולה מכתב התביעה כי הנתבע 1 הבחין בדלת הפתוחה, גלש עם רכבו בנסיעה איטית אך פגע בדלת הפתוחה למחצה ו"משך" אותה עם רכבו. התובע מציין בכתב התביעה כי בשום שלב לא פתחה הגב' קביץ את דלת הרכב תוך כדי מעבר רכב הנתבעים ואף פעלה להכניס את רגלה לתוך רכב התובע על מנת לאפשר מעבר רכב הנתבעים.

לטענת התובע, כתוצאה מהפגיעה, נגרמו לרכבו נזקים המפורטים בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

לטענת הנתבע 1, במהלך עבודתו, הוא הבחין ברכב אשר חנה בצד שמאל בכניסה לחניה. הנתבע 1 גלש עם רכבו בנסיעה איטית בסמוך לרכב התובע וחלף עם חלקו הקדמי של הרכב כאשר לפתע חש חבטה בחלק האחורי של רכבו. הנתבע 1 מכחיש כי דלת רכב התובע הייתה פתוחה ומפנה לתמונות הנזק אשר נגרם בחלק האחורי של רכב הנתבעים. עוד מציין הנתבע 1 כי במידה ודלת הרכב הייתה פתוחה עובר לתאונה, הרי שהיה פוגע ברכב התובע עם חלקו הקדמי של רכב הנתבעים ולא עם חלקו האחורי. בנוסף, הנתבע 1 מעלה כלפי הנתבעות 2-3 טענה לעניין היעדר פוליסת ביטוח מתאימה.

הנתבעות 2-3 חולקות על הטענות המפורטות בכתב התביעה, לרבות דו"ח שמאי שצורף לו. עוד טוענות הנתבעות כי דין התביעה נגד הנתבעת 3 להידחות מאחר ואינה הבעלים של הרכב ואינה בעלת הפוליסה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את העדויות, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

בדיון, העיד התובע כי הוא הסיע את הגב' קביץ לבית אמה והחנה את הרכב בחניה ליד הבית. עוד העיד כי המדובר ברחוב הולנדי שלשני צדיו חניות. בנוסף, העיד התובע כי הרכב היה מונע, דלת קדמית ימנית הייתה פתוחה ורגלה של הגב' קביץ הייתה מחוץ לרכב. כך, לפי עדות התובע, הוא וגב' קביץ ניהלו שיחה למשך מספר דקות עד שהבחינו ברכב המתקרב והתובע ביקש מגב' קביץ שלא לזוז "עד שהרכב עבר ופתאום שמענו בום והרכב לקח איתו את הדלת" (עמ' 1).

לשאלת בית המשפט, העיד התובע כי "רוחב פתיחת הדלת היה ברוחב רגל היא לא היתה פתוחה לרווחה" (עמ' 1 ש' 22).

בחקירה הנגדית לנתבעים, עומת התובע עם מיקום הנזק ברכב הנתבעים, שהינו, כאמור בחלקו האחורי והשיב כי הרכב של הנתבעים צר בחלקו הקדמי ורחב יותר בחלקו האחורי : "והוא באמת עבר את החלק הקדמי בזה לא ראינו שום בעיה. האוטו פשוט עבר לידי עבר כולו ופתאום החלק האחורי בום וזה תואם את השקע שיש להם בחלק האחורי" (עמ' 2 ש' 16-17). התובע לא תמך טענתו זו אשר הוכחשה מכל וכל על ידי הנתבע 1 בעדותו בתמונות רכב הנתבעים או בכל ראיה אחרת.

גב' שרית קביץ אשר לא נכחה באולם בית המשפט במהלך עדות התובע, העידה בניגוד מוחלט לעדות התובע כי הנתבע 1 פגע ברכב התובע עם חלקו הקדמי של רכבו.

לשאלת ביהמ"ש מה היה רוחב פתיחת הדלת, השיבה הגב' קביץ "באופן מלא" (עמ' 3). עדותה זו סותרת אף היא את עדות התובע ואת גרסתו כפי שפורטה בכתב התביעה ובעדותו, לפיה הדלת הייתה פתוחה ברוחב רגלה של העדה.

לאור הסתירות בין גרסת התובע לבין גרסת העדה מטעמו לא נותר אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח את גרסתו לפיה הנתבע 1 פגע עם חלקו האחורי של הרכב בו הוא נהג שהינו רחב יותר בדלת רכב התובע שהייתה פתוחה במקצת.

לא זו אף זו, עיון בתמונות רכב התובע שצורפו לחוות דעת שמאי מלמד כי מיקום הפגיעה ברכב התובע אינו תואם את גרסתו לפיה רכב הנתבעים "לקח" עם חלקו האחורי את דלת רכבו, שכן במקרה כזה סימן הפגיעה והשקע ברכב התובע היו מופיעים בקצה הדלת הפונה כלפי חוץ ולא בחלק הפנימי, הקדמי יותר.

משכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאותיהם בסך 500 ₪. בפסיקת ההוצאות נלקחה בחשבון התנהלות הצדדים לאורך ההליך.