דהן נ' בן נון ואח'

לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק, שנגרם לרכבו מצידו האחורי שמאלי של הפגוש האחורי בצורת שפשוף. 

התובע טען כי נסע בנתיב הימני, על מנת לפנות ימינה והנתבע מס' 1 "לפתע הגיע" ופגע בו: "פגע בי מאחור בחלק אחורי שמאלי". עוד מציין התובע בכתב התביעה כי נסע בשיירת מכוניות והאט אחרי רכב, שהאט לפניו. תמונות רכב התובע, שצולמו ע"י השמאי וצורפו לכתב התביעה (ת/1), מעידות בבירור על נזק בצד בלבד.

הנתבע טען כי הוא נסע ישר, והתובע ניסה לעקוף אותו מימין על גבי אי תנועה מסומן, ובעת השתלבות התובע בנתיב הנסיעה התרחשה התאונה.

בדיון לפניי העידו הנהגים והתובע הגיש גם תמונה של כלי הרכב צמודים ממקום התאונה (ת/2), מהן עולה בבירור כי בעת הפגיעה היה רכב התובע במסלול הימני, ורכב הנתבע מאחוריו ומשמאלו. מוקד המגע הינו בין הצד האחורי שמאלי של רכב התובע לצד הימני קדמי לרכב הנתבע.

התובע גם צילם את האזור, ואת הרחוב ממנו יצא בפניה ימינה לפני התאונה (ת/3), ואת המקום, שסמוך לפניה ימינה לרח' בן גוריון, לשם ביקש להגיע. חסר צילום מקום התאונה.

הנתבע הגיש לאחר הדיון אותה התמונה של כלי הרכב הצמודים ותמונה של הכביש מכיוון נסיעת התובע (בקשות 4 ו-5 בתיק). התמונה החסרה מראה את אי התנועה הגדול, בצורת חצי עיקול מקווקו בצמוד למדרכה הימנית, כפי שנראה חלקית בתמונה (ת/2).

לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים, אני מתרשמת כי לפני התאונה נסע התובע על אי התנועה, במטרה להשתלב שמאלה לנתיב הנסיעה לפני רכב הנתבע. הטענה לפיה הספיק להשתלב לפני תחילת אי התנועה במסלול שמשמאל לסימון, לחזור למסלול הימני, להאט אחרי רכב אחר, ולהימצא במקום, בו הוא נמצא בתמונה (ת/2) ללא נסיעה עליו, אינה סבירה. אני מקבלת גם את הטענה כי רכבו של התובע פונה מעט לכיוון מרכז הכביש, ואינו צמוד לימין. הסתרת תמונת חלק הכביש הסמוך למקום הפגיעה ב(ת/3) מוסיפה להתרשמות שהתובע ביקש להסתיר כי נסע על גבי אי תנועה מסומן. התובע גם לא הביא עדים לחיזוק גרסתו. גם מיקום הפגיעות בזווית, מחזק את הטענה כי רכב התובע נסע בכיוון מרכז הכביש, ולא צמוד לימין, שאז היתה המכה בו מתמשכת לאורך הרכב, ולא נעצרת.

בנסיבות העניין אני קובעת כי מיקום הפגיעה מלמד גם כי הנתבע לא נהג בזהירות המתבקשת, ולא עצר במועד על מנת למנוע את התאונה. על כל נוהג בדרך החובה לנסוע במהירות, שתאפשר לו לעצור במקרה של הפרעה לנסיעה הרצופה, והעובדה שרכב התובע לא נפגע בחלקו הקדמי, מעידה כי החל את סטייתו שמאלה למסלול, בו נסע הנתבע, והנתבע לא הבחין בכך במועד ולא עצר אלא לאחר שנגרמה הפגיעה.

הסיכום הינו כי אני דוחה את רוב התביעה, ומחייבת את הנתבע בפיצוי התובע ב-25% מהנזק המוכח.