ת"ק 28639-01-15 בן יוסף ואח' נ' פרימה מלונות ישראל בע"מ

בהמשך לדיון שהתקיים עכשיו, ולאחר ששמעתי את הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה, אם כי לא במלואה.

על פי סעיף 12 לחוק השומרים, תשכ"ז – 1967, דין בעל המלון כדין שומר שכר, בכל הנוגע לנכסים של אורח הנמצאים במלון.

על פי סעיף 2(ב) לחוק השומרים, שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, אלא אם הדבר נגרם עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותם מראש ולא היה יכול למנוע את התרחשותם.

במקרה הנוכחי, אין מחלוקת למעשה כי תיקיהם של התובעים נגנבו בחדר האוכל במלון.

נוכח הפרשנות שניתנה בפסיקה לסעיף 2(ב) האמור, כמטיל אחריות רחבה על שומר שכר, והואיל והנתבעת, שהודתה כי למעשה לא הציבה כל שמירה בכניסה למלון או לחדר האוכל, לא שכנעה, כי מדובר בנזק שלא הייתה יכולה לחזות מראש, ולא הייתה יכולה למנוע את התרחשותו, אני מוצא את הנתבעת אחראית בגין גניבת התיקים והנזקים שנגרמו לתובעים בשל כך.

ודוק, אומנם התיקים הושארו ע"י התובעים למשך מספר דקות, בעת שניגשו למזנון ארוחת הבוקר, על גבי כיסא בחדר האוכל. ואולם, לטעמי, בכך אין כדי לגרוע מאחריות המלון כשומר שכר (שכן המלון יכול לצפות כי כך ינהג אורח סביר, ובידו לנקוט באמצעים אשר עשויים בסבירות לא מועטה לצמצם את הסיכונים הכרוכים בהתנהגות זו).

נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעים בגין גניבת התיקים ותכולתם.

יחד עם זאת, פיצוי זה לטעמי אינו כולל פיצוי בגין שיניה התותבות של התובעת ששווין על פי האמור בכתב התביעה הוא 20,000 ₪. זאת, נוכח הוראות סעיף 12(ג) לחוק השומרים, שלפיו יראו במלון שומר שכר לגבי חפצי ערך, רק אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון, ומסרם, לפי דרישתו, להחזקתו. לעניין זה, אין חולק כי התובעת, גם אם מסיבות מובנות משהו, לא יידעה את המלון בכך שמצוי ברשותה, בעת שהותה במלון חפץ בשווי 20,000 ₪, ואם הייתה מודיעה על כך למלון, יש להניח כי היה נוקט בצעדים מתאימים לעניין זה, ונמנע מלאפשר מצב שבו חפץ זה מושאר בתוך תיק בחדר האוכל.

אשר ליתר תכולת התיקים, הרי שאין מדובר, לטעמי, ב"חפצי ערך" כמשמעותם בסעיף האמור.