ת"ק 28627-12-16 גרא ואח' נ' הבארי ואח'

1.התובע הינו בעלים של רכב (להלן: רכב 1) שניזוק במהלך תאונת דרכים שארעה עם רכב אחר שבו נהג הנתבע 1 ואשר מצוי בבעלותה של הנתבעת 2 (להלן: רכב 2). מכאן התביעה העיקרית שבפני. בנוסף, רכב 2 גם הוא ניזוק ומכאן התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת 2.

2.לטענת התובע, במועד התאונה נהג ברכב 1 בנסיעה ישר ברחוב שהרוחב שלו מאפשר נסיעה באותו כיוון רק לרכב אחד בלבד ולא שני רכבים. מצד שמאל לכיוון נסיעתו היה שטח של "אי תנועה" רציף שהפריד את נתיב נסיעתו מנתיבי הנסיעה של הרכבים שנסעו בכיוון הנגדי. רכב 2 שנסע אחרי רכב 1, עקף את רכב 1 במהירות מצדו השמאלי ועלה על השטח של "אי תנועה" ולאחר מכן סטה במהירות חזרה אל תוך נתיב הנסיעה של רכב 1 ופגע עם דופן ימין שלו בחלק הקדמי שמאלי של רכב 1. בעקבות זאת רכב 1 ניזוק בחלקו הקדמי שמאלי, ורכב 2 ניזוק בחלקו האחורי ימני. לתמיכה בגרסתו, העידה גם אשתו של התובע שהיתה עמו ברכב 1 בעת התאונה ואשר מסרה גרסה דומה לשלו.

3.מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 ולטענתו רכב 2 אכן נסע אחרי רכב 1, אך בשלב מסוים, רכב 1 ניסה לבצע פנית פרסה שמאלה. לטענת הנתבע 1, רכב 1 סטה ימינה על מנת להרחיב את קשת פנייתו שמאלה, ומיד לאחר מכן ביצע פניית פרסה חדה שמאלה. לטענת הנתבע 1, רכב 2 המשיך בנסיעה ישר ורכב 1 פגע בחלקו הקדמי שמאלי בחלקו האחורי ימני של רכב 2.

4.הנני מעדיף את גרסתם של התובע ואשתו על פני גרסתו של הנתבע 1 לגבי אופן קרות התאונה. להלן נימוקי:

א.גרסתו של הנתבע 1, לפיה רכב 1 סטה ימינה ולאחר מכן שמאלה במטרה לבצע פרסה שמאלה, דבר שאפשר לרכב 2 להמשיך בנסיעה ישר במקביל לו, אינה מתיישבת עם רוחב הכביש שבו נסעו שני הרכבים. מתוך עיון בתמונות שהוגשו בפני לגבי מקום קרות התאונה (ת/1), על פניו, שני הרכבים לא יכולים לנסוע בו במקביל.

ב.רוחב הכביש שבו נסעו שני הרכבים מתיישב יותר עם הטענה של התובע ואשתו לפיה הנתבע 1 לא היה יכול לבצע את העקיפה כדבעי ולכן נאלץ לעלות על שטח "אי התנועה".

ג.מוקדי הפגיעה בשני הרכבים וסוגם מחזקים אף יותר את המסקנה שיש להעדיף את גרסת התובע ואשתו על פני גרסת הנתבע 1.

5.לפיכך, הנני קובע כי האחריות המלאה לגרם התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1.