ת"ק 28553-04-16 דוידיאן ואח' נ' גוליבר תיירות בע"מ

לפני תביעה על סך 21,000₪, בה טוענים התובעים כי מחודש אוקטובר 2015 קיבלו מן הנתבעת הודעות פרסומת לתיבת הדואר האלקטרוני שלהם ולטלפון הנייד שלהם וזאת בלא שהסכימו לכך.

הנתבעת טוענת, בכתב הגנתה, כי התובעים ביצעו הזמנה לשירותי תיירות מאתר האינטרנט שלה ובמהלך ביצוע ההזמנה אישרו קבלת הצעות והטבות לתיבת הדואר האלקטרוני שלהם. לאחר שתוקן כתב התביעה (שמלכתחילה היה על סכום נמוך יותר והתייחס רק להודעות לתיבת הדואר האלקטרוני) הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובעים לא ביקשו להיות מוסרים מרשימת התפוצה של הנתבעת בטלפון הנייד ומשכך, גם לאחר שהוגשה התביעה המקורית, המשיכו לקבל הודעות על פי ההרשאה שמסרו, כמצוין לעיל.

בדיון טענו התובעים כי בניגוד לטענת הנתבעת לא נתנו הסכמתם לקבלת דברי פרסומת. לטענתם, לא ביצעו הזמנה דרך אתר האינטרנט של הנתבעת אלא באמצעות שיחת טלפון ולעמדתם אין בראיות שהציגה הנתבעת כדי לשלול טענות התביעה.

נציג הנתבעת השיב לשאלות התובעים בדיון וציין כי לא ניתן להציג את אישורם המפורש של התובעים לקבלת דברי פרסומת, אולם שלב זה הוא חלק מההזמנה שדוגמה לה הוצגה בנספחי כתבי הטענות.

בתום הדיון ביקש נציג הנתבעת להזמין לדיון נוסף מומחה, שיעיד על הליך ההזמנה באתר, או לצרף חוות דעת. מסמך הנושא את הכותרת "חוות דעת" אכן הוגש לתיק בית המשפט – אולם לא מצאתי כי מדובר בחוות דעת מומחה, כהוראות פקודת הראיות, וממילא אין במסמך כדי להוסיף לטענות הנתבעת.

התובעים הגיבו לחוות הדעת שהוגשה וביקשו כי יינתן פסק דין על פי המצוי בתיק.

הנתבעת לא השיבה לתגובה, אף שנקצב לה זמן לשם כך.

יובהר כבר עתה – אין מחלוקת כי דברי פרסומת נשלחו לתובעים, לתיבת הדואר האלקטרוני ולטלפון הסלולרי, ואף אין מחלוקת כי דברי פרסומת אלו נשלחו מן הנתבעת.