ת"ק 28303-10-14 שובאש ואח' נ' קווי חופשה בע"מ ואח'

ביום ו', ה 20/6/14, הזמין התובע 1 (להלן:"התובע"), באמצעות נתבעת 2, חבילת נופש זוגית בעיירה קוסטה ברווה, שלחוף הים התיכון בספרד ושילם תמורתה סך של 2,640 ₪.

החבילה, שכללה טיסה הלוך ושוב לברצלונה, שהייה במלון "לונה קלאב" מיום 22/6/14 עד יום 26/6/14 על בסיס של חצי פנסיון והעברות משדה התעופה למלון וחזרה, אורגנה ושווקה על ידי נתבעת 1.

בשבת, ה 21/6/14, התקשר נציג של הנתבעת 2 אל התובע, הודיע לו כי לא נותרו מקומות במלון "לונה קלאב" ולכן הוא יועבר למלון "סאן שיין", הנמצא בסמוך למלון "לונה קלאב", והינו באותה רמה. התובע נתן את הסכמתו לשינוי המלון.

ביום א', ה 22/6/14, טסו התובעים לברצלונה, משם הועברו באוטובוס לקוסטה ברווה. בסמוך לשעה 18.00 הגיע האוטובוס לתחנתו האחרונה, שם ירדו התובעים מהאוטובוס. נהג האוטובוס לא ידע להסביר להם היכן המלון ולאחר שהם שאלו אנשים מקומיים הם הופנו למלון. או אז הסתבר שהמלון סגור (טרם נפתח בסיום עונת החורף, בה הוא סגור). לאחר טרטורים וטלפונים עם נציגי נתבעת 2, שהופתעו לשמוע מהתובע כי המלון עודנו סגור, הופנו התובעים למלון "מון רדומאר", לשם נסעו במונית ספיישל שעלתה להם 9 יורו. בהגיעם למלון "מון רדומאר" ניתן להם חדר, תוך שנאמר להם כי נתבעת 1 סיכמה עם המלון על לילה אחד בלבד. למחרת, ה 23/6/14, בעקבות מספר שיחות טלפון של התובע עם נציגות של נתבעת 1, הודע לו, בסמוך לשעה 12.00, כי הוסדר שהתובעים ישהו במלון "רון מדומאר" עד למועד חזרתם לארץ, ב 26/6/14.

בשל הטרטורים והלחץ בו היו התובעים נתונים והטראומה שהם חוו, לטענתם, הוגשה התביעה שבפניי, בה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בסכום של 15,000 ₪.

אין ספק בעיני כי הנתבעות נושאות באחריות לנזקים שנגרמו לתובעים, שכן היה עליהן לבדוק ולברר אם מלון "סאן שאיין" כבר פועל בטרם שיווקו אותו לתובע. יחד עם זאת, ברור כי הפיצוי אותו תובעים התובעים, שהינו בסכום של כמעט פי 6 מהמחיר אותו שילמו עבור רכישת חבילת הנופש , הינו מוגזם ומופרז.

בנסיבות המקרה, אני מעריך את הפיצוי לו זכאים התובעים בסכום של 1,500 ₪, נכון להיום.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, הדדית, לשלם לתובעים סך של 1,500 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כביטוי למורת רוחי על כך שהתובעים הגישו תביעה בסכום מוגזם ומופרז, חסר כל אחיזה במציאות, אינני מחייב את הנתבעות בהוצאות משפט.