ת"ק 28174-02-16 סלצר נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

1.בפני תביעה כספית, בסך 600 ₪, שעניינה פיצוי עבור טרדה ועגמת נפש שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב חיוב שנעשה בכרטיס האשראי שלו, אשר לא נעשה על ידו (לגרסתו).

2.בקצרה, אלה פרטי התביעה: יום 9.9.2013 נרשם חיוב בכרטיס האשראי של התובע, שהונפק לו על ידי הנתבעת, בסך 79.90 ₪, לטובת "אגד". התובע, המעיד על עצמו כי הוא מתעד ומתייק קבלות על כל הוצאה והוצאה, ידע כי לא רכש דבר מ"אגד" בסכום האמור, ועל כן הסיק כי מדובר בחיוב שגוי. בעקבות פנייתו לנתבעת זיכתה אותו הנתבעת בסכום האמור, אולם חודש לאחר מכן חייבה אותו בשנית בעבור אותו תשלום. לאחר פנייה חוזרת, שלחה לו הנתבעת את העתק השובר החתום שבידה, ושעל פיו רשמה את החיוב האמור, אלא שלטענת התובע השובר אינו בחתימת ידו, ואף אינו נושא את הפרטים שעל פי דין עליו לשאת. לפיכך, לשיטתו, היה על הנתבעת, נוכח כפירתו בביצוע העסקה, לזכותו בסכומה באופן סופי. משלא עשתה כן, ומשנדרש להשקיע זמן רב בדין ודברים עם הנתבעת, הרי שהוא מבקש פיצוי כמפורט לעיל.

3.הנתבעת התגוננה, וטענה כי התובע הוא מכחיש עסקאות סדרתי, הטוען פעם אחר פעם, שחיובים המופיעים בכרטיס האשראי שלו אינם בגין עסקאות שבוצעו על ידו, חרף שבעת ביצוע העסקאות היו בידי העוסק (הספק) פרטי הכרטיס, הספרות שעל פניו, פרטי התובע, וכיו"ב. במקרה המסוים, לפי רישומי הנתבעת, מדובר בעסקה שבוצעה כאשר הכרטיס נמצא, פיזית, בבית העסק – לאמור: הכרטיס עצמו הוצג בקופת "אגד", ואין מדובר במסירת פרטי כרטיס בטלפון. לפיכך טוענת הנתבעת, כי אחת משתים, אם התובע מבקש להסתמך על הוראות חוק כרטיסי חיוב, הדנות בשימוש לרעה בכרטיס, הרי שלאור סכום ההשתתפות העצמית הנקוב שם, אין הוא זכאי להחזר; ואם הוא מבקש להסתמך על כך שהעסקה בוצעה ב"שובר חסר" (מחמת העדר פרטים או חתימה נכונה עליו), הרי ששעה שהכרטיס הועבר פיזית במסוף אלקטרוני בקופת "אגד", שוב אין מדובר ב"שובר חסר".

4.בדיון שהתקיים, טענו הצדדים באריכות. בין היתר, הסביר התובע, כי סיפור המעשה היה כזה: הוא התעתד לנסוע לירושלים באוטובוס, לפגישה אישית, והגיע עד לקופה, אלא ששם, ובעוד הכרטיס בידו, קיבל שיחת טלפון במכשיר הטלפון הנייד, מאת האדם אותו היה אמור לפגוש – שיחה בה בוטלה הפגישה. מתוך פיזור דעת, הניח ככל הנראה את כרטיס האשראי, שהיה בידו, על הדלפק, והתרחק מהמקום. לאחר מספר דקות חזר למקום, ואסף את כרטיס האשראי שלו, אלא שבדקות אלה, בהן הכרטיס לא היה בשליטתו, ככל הנראה בוצעה העיסקה. הוא הכחיש את החתימה על השובר, טען כי איננה דומה כלל לחתימתו, אותה הוא מקפיד לשים בכל שובר עסקת אשראי, והבהיר עוד, כי לא התקשר באותה שעה כדי לדווח על אבדן הכרטיס לדקות ספורות, שכן אין טעם בכך, במיוחד לאור העובדה ששיחה כזו תביא לחסימת הכרטיס. הוא אישר כי הוא אכן הכחיש לא מעט עסקאות לאור השנים, אולם הסביר, כי מאחר שהוא מקפיד לשמור כל שובר וכל קבלה, הרי הוא יכול לזהות עסקאות שלא נעשו על ידו; זאת ועוד, מדובר בסך הכל בעסקאות בסכום מצטבר של כ-300 ₪, וב-90% מהמקרים הכחשתו אכן הביאה לזיכויו בסכום העיסקה. לסיום חזר על טענותיו המשפטיות והבהיר, כי הוא אינו טוען לשימוש לרעה בכרטיס, אלא רק להכחשת עסקה במסמך חסר.

5.הנתבעת, מנגד, חזרה אף היא על טענותיה, והבהירה, כי אין זה סביר לקבל כל טענה של הכחשת חתימה על שובר חתום, שכן אין דבר המונע מכל לקוח להכחיש את חתימתו, וכי מקום בו יצא כרטיס מחזקתו של לקוח, ונעשה בו שימוש – זהו בדיוק המקרה המוגדר כשימוש לרעה בחוק, ובמקרה כזה אין מקום להעניק שיפוי, נוכח סכום ההשתתפות העצמית. זאת ועוד, לא למקרים כאלה, של היתפסות לדקויות בהגדרת "מסמך חסר" נועד סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב.

6.אקדים ואומר, לאחר שמיעת כל הטענות, כי דין התביעה להידחות.

7.לשם הבהרת העניין, וחרף הצורך לקצר בפסק-דין של תביעות קטנות, אביא את הסעיפים הרלבנטיים של חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986:

"5.(א)...

"שימוש לרעה" – שימוש בכרטיס חיוב בידי מי שאינו זכאי לכך...

"הודעה" – הודעה של לקוח למנפיק אחרי שנודע לו על גניבת כרטיס החיוב, על אבדנו או על השימוש לרעה.

(ב) הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה.