ת"ק 28133-07-16 מרדכי נ' ש. שלמה רכב בע"מ

לפני תביעה על סך כ-14 אלף ₪. התובעת טוענת כי ברכב שרכשה מהנתבעת נתגלו תקלות אשר הנתבעת לא נוטלת עליהם אחריות וכי על הנתבעת לפצותה בגין תקלות אלו – 1,000 ₪ בגין עלות שכפול מפתח נוסף, 600 ₪ בגין עלות בדיקה במוסך ויתרת התביעה (בסך למעלה מ-12,000 ₪) בגין עגמת נפש, הפסד ימי עבודה והוצאות נסיעה.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי הרכב נמכר לתובעת לאחר שבחנה אותו והצהירה כי קיבלה את כל המידע הנדרש – ובדקה אותו לשביעות רצונה. הנתבעת מציינת כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה את תוצאות הבדיקה שטענה כי ערכה לרכב וכי מהממצאים שבידיה עולה כי מרבית הטענות בדבר תקלות נשללו ובאשר לרכיבים נוספים הוצע לה לתקנם כמחווה שירותית.

דין התביעה להדחות.

על התובע בהליך אזרחי להרים את הנטל ולהוכיח תביעתו. במקרה דנן, על התובעת להראות כי הנתבעת הפרה את ההסכם עליו חתמה עמה וכי כתוצאה מהפרה זו נגרמו לה הנזקים אותם היא תובעת. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כאמור.

התובעת אישרה בחתימתה כי הרכב נמסר לה לאחר בדיקתה ובחינתה וכי מצאה אותו מתאים לצרכיה. התובעת אף לא צירפה לתביעתה חוות דעת התומכת בטענותיה נגד הנתבעת ואשר מלמדות כי התקלות ברכב אכן נגרמו עוד בטרם קיבלה את הרכב וכי היה על הנתבעת להכירן. לא מצאתי, לפיכך, כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת הפרה עמה את ההסכם ומשכך, כאמור, דין התביעה להדחות.

בשולי הדברים יוער כי גם לו היתה מסקנתי אחרת, סביר להניח שלא היה מקום לפסוק לתובעת את מלוא סכום התביעה. כאשר קרוב לתשעים אחוזים מסכום התביעה מתבסס על טענות כלליות של עגמת נפש והפסד ימי עבודה (שלא הוכחו) הרי שיש להניח שממילא לא היתה זכאית התובעת אלא לכעשרה אחוזים מסכום תביעתה, לכל היותר.

בנסיבות, אין צו להוצאות.