מיכאלי נ' רכב טאהא (2002) בע"מ ואח'

התובע דורש 13,000 ₪ מהנתבעים.

הוא טוען שקישר את הנתבעים בעסקאות לרכישת כלי רכב משומשים בתמורה לדמי תיווך מוסכמים.

הוא מסתמך על תרשומות שבהן רשומים חובות של הנתבעים כלפי התובע כאשר הנתבעים חתומים על תרשומות אלה.

התובע מוסיף שנמסרו לידיו מספר שיקים על ידי הנתבעים. הוא התבקש על ידם לא להפקידם בבנק והובטח לו שיקבל תמורת השיק תשלום במזומן, אך הוא נדחה שוב ושוב על ידי הנתבעים כשדרש לקבל את החוב המגיע לו.

התובע טוען שהחוב המפורט בנספח ב' שולם לו, פרט לסך של 3,000 ₪ בגין שיק מיום 10/6/14 אשר חזר מאחר והופקד באיחור.

התובע טוען שהנתבעים חייבים לו את הסך של 3,000 ₪ בגין השיק כאמור לעיל, 3,000 ₪ על פי האמור בזכ"ד מיום 14/4/14 וסך של 2,000 ₪ שהבטיח הנתבע לתובע כפיצוי על האיחור בתשלום.

בנוסף הוא דורש פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן הוא דורש תשלום הוצאות.

הנתבעים טוענים בכתב ההגנה, שהתובע חייב להם 28,500 ₪ בגין הוצאות שהוציאו על כלי רכב משומשים שמכר להם.

הם מודים שבין התובע לבינם התנהלה מערכת יחסים עסקית, במסגרתה רכש התובע כלי רכב משומשים במכרזים ומכר אותם לנתבעת 1.