וסרמן נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בעמ

1.בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה שעניינה פיצוי בגין נזק שנגרם לכבודה במהלך תובלה אווירית בינלאומית.

התובע טס ממקסיקו לישראל דרך מדריד וזאת בטיסת קונקשיין שנחלקה בין 2 חברות תעופה. ביום 19/8/15 בקו מקסיקו- מדריד עם חברת איבריה והמשך ביום 20/8/15 בקו מדריד-ישראל עם אלעל. אין מחלוקת שהתובע הטיס יחד עם שאר כבודתו 2 גלשנים. אלו הועלו על טיסת איבריה במקסיקו והועברו במישרין בין חברות התעופה לטיסת אלעל ממדריד. משהגיע לישראל גילה כי גלשן אחד ניזוק אך הוא בר תיקון וגלשן נוסף נשבר ואינו בר תיקון. בהתאם לכך הוגשה התביעה רק בגין הנזק לגלשן שאינו בר תיקון.

2.לטענת התובע, בדלפק הצ'ק במקסיקו התבקש לשלם תוספת של 150 דולר עבור כבודה חריגה ונאמר לו לטענתו כי תשלום זה גם מבטח את הכבודה. התובע טען שמסר את הגלשן עם תיק מיוחד שמותאם לגלשנים, וכי זה היה עטוף בניילון וספוגים לצורך בידוד. עוד ציין כי על התיק הודבקו מדבקות שציינו כי מדובר במוצר "שביר".

לטענתו, כשפתח את התיק בביתו, גילה שהתיק נפתח לצורך בדיקתו וכי נארז מחדש שלא באופן מקצועי. יובהר כבר בשלב זה כי הטענה שהגלשן נפתח מאריזתו אושרה בידי נציגת הנתבעת.

3.מנגד טוענת הנתבעת ש 150$ ששילם התובע הם עבור עצם העלאת כבודה חריגה לטיסה ואין מדובר בביטוח. עוד טענה הנתבעת שהתובע שלח את הגלשנים כ"כבודה" (Baggage) ולא כ"מטען" (Cargo) אשר מוביל ציוד ייחודי. בהקשר להבחנה זו טענה הנתבעת שמערכת המיון של ה'כבודה' אינה יודעת להבדיל בין טובין שבירים לביגוד ולכן על כרטיס הטיסה נרשם במפורש שאין לכלול ב'כבודה' "פריטים שבירים או מתכלים". בהתאם לכך טוענת התובעת שאין לה אחריות לשבר שנגרם לאחד הגלשנים, כי ממילא על-פי אמנת מונטריאול מוחרגת אחריותה ולכל הפחות לתובע אשם תורם בשל אופן אריזת החבילה ואופן שליחתה.

על פי הוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.סעיף 3א לחוק התובלה האווירית, תש"ס-1980 קובע כי על תובלה אווירית, שמקום היציאה ומקום הייעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת מונטריאול, יחולו הוראות האמנה. במקרה זה הנתבעת אינה חולקת שיש להחיל את הוראות אמנת מונטריאול (להלן: האמנה).

5.על-פי הוראת ס"ק 3 לפרק 1 לאמנת מונטריאול תובלה שבוצעה בידי מובילים אחדים נחשבת לתובלה אחת בלתי מחולקת לצורך ישום האמנה. הנתבעת מסכימה כי על-פי הכללים הנוהגים בין חברות התעופה, מאחר שהנתבעת היא "המוביל האחרון", ניתן להגיש את תביעת הנזק באמצעותה (ראו גם סע' 45 לאמנה). נציגת הנתבעת הבהירה בדיון כי הגם שהנתבעת היא אחראית ליתן מענה לתובע היא אינה בהכרח אחראית לנזק. בצד האמור הבהירה כי ככל שתחוייב בפיצוי התובע-הנוסע תחייב את כל אחת מחברות התעופה המובילות בחלקן היחסי בנזק (עמ' 2, ש' 28).

טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי אחריותו של מוביל אוירי – בין אם זו הנתבעת ובין אם מוביל אוירי אחר בשרשרת ההובלה – מוחרגת ביחס למוצרים שבירים ולכן במקרה זה אין אחריות לשבר שנגרם לגלשן.

יש אמנם לקבל טענתה העקרונית של הנתבעת באשר לאחריותה למוצרים שבירים ואולם לדעתי החרגה זו אינה חלה על כבודה מסוג זה שביקש התובע להוביל במקרה דנן.

6.סע' 17 לאמנה המתייחס לנזק שנגרם לכבודה (Baggage), כבענייננו, קובע:

Article 17: Death and Injury of Passengers – Damage to Baggage

2. The carrier is liable for damage sustained in case of destruction or loss of, or of damage to, checked baggage upon condition only that the event which caused the destruction, loss or damage took place on board the aircraft or during any period within which the checked baggage was in the charge of the carrier. However, the carrier is not liable if and to the extent that the damage resulted from the inherent defect, quality or vice of the baggage. In the case of unchecked baggage, including personal items, the carrier is liable if the damage resulted from its fault or that of its servants or agents."

עיון בלשון הסעיף אכן מעלה כי האמנה מחריגה אחריות של מוביל אווירי לנזק מסוג 'שבר' ואולם זאת רק אם מדובר 'שבר' שניתן לראותו כ"inherent defect, quality or vice". כלומר, לעניין נזק מסוג 'שבר', צריכה הכבודה שהובלה להיות שבירה מעצם טיבה. במקרה כזה יכול שההחרגה תתייחס לשבר שנגרם בהובלת כבודה מזכוכית, קרמיקה, פורצלן וכד', שלא יכולה להיות מחלוקת שהם שבירים מטבעם. גלשן לעומת זאת אינו טובין שניתן לומר כי הוא שביר מעצם טיבו או כי יש בו פגם טבוע שגרם לשבר בו. משכך לדעתי אין תחולה להחרגה הקבועה בסע' 17 לאמנה על הנזק מסוג שבר שנגרם לגלשנו של התובע.

לא נסתרה טענת התובע כי הגלשן הועלה שלם וללא שבר לטיסת איבריה שיצאה ממקסיקו. האחריות של המוביל האווירי חלה על נזק שנגרם בעת שהיתה הכבודה באחריותו (סע' 17 רישא לאמנה).

7.גם אם בכרטיס הטיסה שנמכר לתובע – הוא בין היתר תנאי החוזה בין הצדדים – נרשם שאין לכלול בכבודה רשומה פריטים שבירים (עמ' 2, לכתב ההגנה והפירוט שם), הרי שראשית ממילא קבעתי שלא ניתן לראות בגלשן כפריט 'שביר'. שנית, יש לראות את סע' 25 לאמנה כקובע עקרון לפיו לא ניתן להתנות על תנאי האחריות הקבועים באמנה באופן שיש בו להפחית מאחריותו של המוביל האווירי כלפי כבודה של הנוסע. על-פי אותו סעיף לכל היותר ניתן להרחיב את גבולות האחריות של המוביל האווירי או לבטל כליל כל הגבלת אחריות של המוביל האווירי. לעניין זה אין לקבל פרשנותה של הנתבעת כי היא רשאית לקבוע שאין לה אחריות כלל לכבודה של נוסע. פרשנות כזו אינה יכולה להתקבל לאור עקרונותיה הבסיסיים של האמנה.