נח'לה נ' פוטינסקי

בדיון אשר התקיים בפני היום נשמעו עדויות שני בעלי הדין.

התובע הציג בפני עותק מכתב האישום שהוגש נגד הנתבעת, הכרעת הדין גזר הדין ת/1.

הנתבעת הורשעה בעובדות כתב האישום המתוקן לפיהן היא נהגה בקלות ראש ועת הגיעה לצומת ביג, החלה לפנות שמאלי מבלי לתת תשומת לב מספקת לדרך ולא נתנה זכות קדמיה לרכב התובע.

לאור הרשעת הנתבעת בפלילים שאלת האחריות הוכרעה ונותר לנתבעת לטעון לאשם תורם.

התובע טען כי הוא נסע ישר וכי הנתבעת נעצרה באמצע הצומת כאשר הוא צפצף לה.

הנתבעת מנגד טענה כי התובע נסע במהירות מופרזת והציגה תמונות מהמקום נ/2.

מחד היה על התובע לנקוט זהירות בכניסה לצומת אך מאידך מוקדי הנזק מתיישבים עם גרסת התובע לפיה הוא פנה שמאלה על מנת למנוע את הפגיעה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי יש מקום להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 10%.

לעניין הנזק, התובע הציג חוות דעת שמאי ממנה עולה כי רכבו ירד מהכביש חוות דעת השמאי לא נסתרה. עוד הציג התובע קבלות בגין גרירה על סך של 450 ₪, תשלום למכבי האש בסך של 232 ₪, וקבלה מחברת אלדן בגין שכירות רכב ל- 14 ימים על סך של 1,936 ₪.

לעניין שכירות הרכב, הנתבעת טענה כי התובע הגדיל את נזקיו עת שכר רכב יקר כאשר השכיר רכב בעלות של כ- 2000 ₪ בעוד הרכב שנפגע עולה כ- 7,000 ₪.

התובע טען כי מדובר ברכב קטן מסוג יונדאי וכי הוא נאלץ לשכור את הרכב עד שקנה רכב אחר וזאת מאחר ואשתו אושפזה בעקבות התאונה.