אורנשטיין ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.התובעים הגישו כתב תביעה כנגד הנתבעות ע"ס 1,123 ₪ בקשר לקיזוז שבוצע בפיצוי בגין שכ"ט שמאי בסך 623 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪ בתוספת אגרת בית משפט.

2.שכ"ט שמאי המלא הינו 1,500 ₪ כאשר עלות תיקון הרכב הינה 18,240 ₪ וירידת הערך הינה 2,848 ₪. דהיינו שכ"ט מגולם ביחס לנזק בכ- 7 אחוזים, אם כי כבר נעיר כי שכר הטרחה הינו ביחס לפעולות השמאות ולא בהכרח ביחס ישיר לנזק.

3.לאחר שהצדדים טענו כה וכה וצרפו אסמכתאות לטענותיהם הסכימו כי יינתן פסק דין בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט,תשמ"ד-1984 קרי קצר, ולא מנומק. עם זאת פטור בלא כלום לא ניתן לפיכך אביא בקצרה את התובנות מהדיון:

א. למרות טענת התובע כי אין לו שליטה, ידע ויכולת לקבוע את השמאי הודה התובע כי בחר השמאי מתוך רשימה שהוקראה לו ע"י המבטחת שלו(עמ' 3 לפרוט'), הגם שלא טרח לבצע סקר מחירים.

ב. ההתייחסות של הנתבעת 1 כאילו התובע בא להתעשר על חשבונה או להטיב את מצבו, אינה במקום. המדובר בשכ"ט שמאי ששולם ולתובעים אין כל רווח בסכום המבוקש.

ג. אין וודאות כי גם אם התובע היה יוצר קשר עם השמאי שאכן היה יכול לדעת את המחיר הסופי לשמאות, בשים לב ששכ"ט השמאי נקבע לפי הפעולות הנדרשות מהשמאי ולאחר ביקור במוסך ולא באמצעות הטלפון.

4.התובנות מהפסיקה, הן שהגישו הצדדים והן שבידיעת בית המשפט-

א. הנטל להוכיח כי שכ"ט שמאי הינו מופרז מוטל על הנתבעות.

ב. אין די בטענה סתמית כי שכר הטרחה הינו מופרז.

ג. אין די בכך שניתן היה להשיג חוות דעת שמאי במחיר זול יותר. לא חלה חובה לערוך "סקר שוק" על מנת אלתר הצעה זולה ביותר ודי בכך ששכר הטרחה אינו חורג מהסביר.

ד. המחירים הנגבים מהשמאים ע"י חברות הביטוח אינם מהווים אינדיקציה לבחינת סבירות שכר הטרחה בשל כמות ההזמנות.

ה. שכ"ט שמאי עבור בדיקה אחת בסך של 1,000-1,200 ₪ הגם שנמצא ברף העליון נחשב לכאורה כתשלום סביר.

5.מכל המקובץ ולאחר ששקלתי את הדברים הריני קובע כי הנתבעות ישלמו לתובעים סכום בסך 400 ₪ עבור הפרש שכ"ט שמאי.

בנוסף הנתבעות ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך 350 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום. פיגור בתשלום יביא לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

6.המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ח, 05 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.