ביטון ואח' נ' אמריקן ליס בע"מ

תובע 1 טוען בכתב התביעה, שתובעת 2 הפקידה בשמו סך של 2,000 ₪ לטובת הנתבעים בשנת 2012, כמקדמה על עסקה של קניית רכב לגביה התנהל משא ומתן בין הצדדים. בסופו של דבר לא הבשילה העסקה והנתבעים סרבו להשיב לתובעים את המקדמה.

התובעים הניחו לעניין במשך כמה שנים וכעת החליטו לתבוע את הכסף בתוספת ריבית ופיצוי על עוגמת נפש.

תובע 1 מספר, שנתבע 2 אמר לו שלא יחזיר את המקדמה משום שהנתבעים עבדו עבור תובע 1 במסגרת אותה עסקה.

הנתבעים טוענים, שלא הועבר אליהם כסף כנטען, וייתכן שהכסף הועבר לחברה אחרת שהייתה קשורה לאותה עסקה.

עדותם של התובעים הייתה מהימנה ואני מעדיף אותה על עדות נתבע 2 מעדותו התרשמתי לרעה.

תובע 1 השמיע הקלטה של שיחה טלפונית שניהל עם נתבע 2, והקלטה זו תומכת בטענת התובעים שהעבירו כסף לנתבעים כנטען בכתב התביעה, כאשר נתבע 2 מודה בכך במרומז.

לפי עדות התובעים, נתבע 2 הוא אשר הנחה אותם למי וכיצד להעביר את הכסף, ובנסיבות אלה עובר הנטל לנתבעים, לשכנע את ביהמ"ש על פי מאזן ההסתברויות שלא הם שקיבלו את הכסף, והנתבעים לא עמדו בנטל זה.

נתבע 2 אף הודה, ששיחת הטלפון בינו לבין התובע שהושמעה בדיון, תומכת בגרסת התובעים.