דוידה נ' סקופ סטודיו בע"מ

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקשת (הנתבעת).

לאחר עיון בבקשה, נמצא לדחותה.

"טעות טכנית", כפי שנרשם בבקשה, אינה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות לדיון, שכן, אין זו אלא התרשלות של בעל הדין, שהקופה הציבורית לא אמורה לספוג, וכך באו לידי ביטוי הדברים בהלכה הפסוקה:

"...אם [בעל דין – ש.ב] שכח את מועד המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת, הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף העניין. מי ששכח יישא בתוצאות שכחתו, ולא הציבור בכלל, ובתי המשפט בפרט, הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב, אותה מוכן פלוני לגייס במועד נתון לעניין ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו" (ראו: ר"ע 85 / 418 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט (3) 279, עמוד 280).

זוהי ההלכה הן בפלילים והן בתחום האזרחי. יש לזכור, כי בתי משפט לתביעות קטנות עמוסים לעייפה, למבקשת ניתן יומה בבית המשפט, אם בחרה שלא להתייצב לדיון, בשל התרשלות מצידה, אין פירושו של דבר, שיש לזקוף את מחדלה לחובת הציבור, המממן את הזמן השיפוטי היקר של בית המשפט.

מעבר לכך וזה העיקר, אין בבקשה הלקונית שהגישה המבקשת, כל התייחסות לשאלת סיכויי ההגנה.

מדובר בתביעה לפי סעיף 30א לחוק הבזק, המכונה חוק הספאם, אשר נתמכה בראיות מוצקות, אליהן התייחס בית המשפט הן בדיון עצמו, כאשר אימת את התביעה והן בפסק הדין. נציג המבקשת, לא טרח להתייחס בבקשה שהגיש, אף לא ברמז, לראיות אלה, לרבות לעובדה כי מדובר בפרסומת שאינה כחוק ואשר אינה כוללת אמצעי הסרה כחוק.

בנסיבות אלה, לא הראתה המבקשת, כי קיימת לה הגנה ברת קיימא וכי לו "הוחזר הגלגל אחורה" ונוהל המשפט הייתה התוצאה שונה.

הבקשה נדחית.