ת"ק 27306-01-15 מרדכייב נ' אמפאר סוכנויות רכב בע"מ

לפניי תביעה להשבת כספים ששילם התובע למוסך הנתבעת, בטענה ששולמו ביתר בעקבות עושק ומרמה.

לטענת התובע, הביא ביום 14.12.14 בשעה 08:00 בבוקר את רכבו אל המוסך כשהוא סובל מבעיה של קשיי הנעה וחוסר תפקוד של אורות הרוורס ומצלמת הרוורס (מערכת מולטימדיה). לשיטתו, הבהירה הנתבעת כי התיקון צפוי לעלות כ- 500 ₪ וביקשה כי ישאיר את רכבו. מאז במשך 5 ימים היה הרכב במוסך מבלי שמי מטעם הנתבעת יצור קשר עם התובע, עד אשר הגיע התובע בעצמו אל המוסך ודרש לברר מה קורה. או אז נדרש, לטענתו, לשלם 800 ₪ והובהר לו כי עליו להחליף את המצבר. עוד הוצע לו מצבר חדש בעלות של 800-900 ₪ נוספים.

התובע טוען כי סירב להצעה ולקח את הרכב למוסך אחר סמוך – שם נבדק המצבר ונאמר לו כי המצבר תקין, חדש ומצוי בתקופת האחריות. בהתאמה הופנה לשיטתו ע"י אותו מוסך לחברת שנפ שהמצבר הוא שלה, ושם הובהר כי המצבר תקין.

לטענת התובע, במצב דברים זה, שב אל הנתבעת והלין על כך שהתקלות לא תוקנו, וטענת המצבר אין בה ממש. הרכב הושאר בלית ברירה פעם נוספת במוסך ביום 19.12.14 וביום ג' 23.12.14 התקשר ביוזמתו אל הנתבעת והודיע כי יגיע למחרת לאסוף את הרכב. למחרת בבוקר, כשהגיע אל המוסך, נאמר לו כי התקלה היא במנגנון מתג ההנעה וכי עליו לשלם 300 ₪ נוספים עבור מתג חדש. התובע סירב ולקח את הרכב הלא מתוקן חזרה לביתו. בערב נסעה רעייתו עם הרכב לעבודתה, ואולם כשהכניסה את השלט (אמצעי ההתנעה ברכב) למקומו – נכנס מתג ההנעה כולו לתוך לוח השעונים (קרס פנימה). במצב זה לא היה מנוס מלחזור אל הנתבעת, לשלם עוד 300 ₪ עבור החלפת מתג הנעה חדש, מה שפתר את בעיית ההנעה ברכב. יחד עם זאת – בעיית אורות הרוורס ומערכת המולטימדיה לא נפתרה.

מכל אלו, בגין העובדה שהרכב שהה במוסך במצטבר למעלה מ- 10 ימים, במהלכם שולמו 2,100 ₪, והכל מבלי שתיפתרנה כל הבעיות עימן הגיע, מבלי לעדכן את התובע בפתרונות ובעלויות, תוך הטעיה, מצג שווא וניצול מצוקתו – מבקש התובע כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת לשלם לידיו סך כולל של 10,000 ₪.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות וזאת בשים לב לכך שהתובע הסתיר בתביעתו עובדות מהותיות, הגזים ללא הצדקה, וניפח את תביעתו בחוסר תום לב.

כך, לשיטת הנתבעת, הגיע התובע עם רכבו אל מוסך הנתבעת לאחר שמתקין חיצוני התקין מערכת אימובילייזר ברכבו, אשר בגינה החלו התקלות. המתקין החיצוני ניסה לנתק את האימובילייזר שהתקין ללא הצלחה, ואו אז הגיע התובע אל הנתבעת.

לטענת הנתבעת, הגיע הרכב אל מוסכה רק ביום 15.12.14 ויצא לראשונה מן המוסך ביום 18.12.14 – כמפורט בכרטיס הרכב ובחשבונית הראשונה, עליהן חתום התובע. בנוסף, הסכום לתשלום – 1,800 ₪ הינו סכום מוסכם בין הצדדים כאשר תחילה הלין התובע על מערכת ההנעה בלבד, וסוכם כי ישלם סך של 1,000 ₪ עבור ביצוע בדיקה (כמפורט בכרטיס). לאחר מכן התברר כי ישנה בעיה גם באורות הרוורס ומערכת המולטימדיה ואז אישר התובע תשלום 500 ₪ נוספים עבור בדיקת המערכת (הכל בצירוף מע"מ כדין), והמחשב.

לטענתה, התברר במהלך הבדיקות כי בחלק מצמות החוטים נתקים ואלו הוחלפו על ידה, וכן התברר כי יש צורך בהחלפת מתג ההנעה שנערך בו נסיון תיקון ע"י גורם זר ללא הצלחה בשדרוג המצבר (שאינו תואם את דגם הרכב) במצבר בעל עוצמה גבוהה יותר (60 אמפר במקום 55 אמפר) ובהחלפת מחשב הרכב שעבר כנראה תיקון גם בעברו שאינם מוצלחים ואשר גרמו לתקלות במערכת המולטימדיה. כל הממצאים דווחו לתובע, אשר סירב להחליף מחשב. התובע ביקש סיוע מול שנפ בשדרוג המצבר – והנתבעת נענתה. בהתאמה – שודרג המצבר ללא עלות במצבר של 60 אמפר.

קורא הכרטיסים הוחלף, לבקשת התובע, רק ביום 26.12.14, תוך שניתנה לתובע הנחה משמעותית. הנתבעת יצרה עם התובע קשר טלפוני מספר ימים לאחר מכן והתברר כי בעקבות ההחלפה נפתרה תקלת ההנעה ברכב. משסירב התובע לתקן את המחשב – טוענת הנתבעת כי אין היא אחראית לתקלה במערכת המולטימדיה, ואין לתובע להלין בעניין זה אלא על עצמו. מכל אלו ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה.