קופצוב נ' שחוק

1.התובע הינו הבעלים של רכב שברולט אורלנדו, מס' רישוי 26-639-32 (להלן: "השברולט").

לטענתו, בתאריך 13/7/16, עת השברולט היה במצב של עצירה בכרמיאל, רח' החרמש 9, פגע בו מאחור רכב שהיה נהוג בידי הנתבע (להלן: "התאונה").

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

2.לטענת הנתבע, בכלל לא אירעה תאונה. רכבו, קיה מס' רישוי 81-596-74 (להלן: "הקיה"), כלל לא פגע בשברולט, ש"... היה שרוט ופגוע לפני התאונה הנטענת והמוכחשת". לכן הוא מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

3.בפניי שתי גרסאות באשר למה שאירע.

מחד, גרסת התובע, הנתמכת בעדותה של בתו, הגב' ברוריה קופצוב (להלן: "ברוריה"), לפיה עת היה השברולט במצב של עצירה פגע בו הקיה, שנסע לאחור, בפגוש האחורי.

מאידך, גרסת הנתבע, הנתמכת בעדותו של מר סלאח גאנם (להלן: "גאנם"), שעבד בזמנו במפעלו של הנתבע (התאונה אירעה בכניסה למפעל של הנתבע), לפיה הקיה אמנם נסע לאחור, אולם נעצר לפני שפגע בשברולט.

4.לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי אין באפשרותי לקבוע, על סמך הראיות שהובאו בפניי, איזו מהגרסאות היא הגרסה האמיתית, מה גם שישנם ממצאים שמטילים ספק באמיתות גרסת התובע, לרבות העובדה שלפגוש האחורי של הקיה לא נגרם שום נזק, כפי שעולה מחוות הדעת נ/5 והנזק שמצא השמאי בפגוש האחורי של השברולט, נמצא באמצע הפגוש, בעוד שלפי עדותה של ברוריה וגם לפי התרשימים שהכינו התובע וברוריה (מוצגים נ/2 ו נ/4), הפגיעה היתה בפינה השמאלית של הפגוש האחורי.

5.מאחר שעול ההוכחה מוטל על התובע, הרי שבמצב דברים זה, של חוסר היכולת לקבוע איזו מהגרסאות באשר למה שאירע היא הנכונה, אין מנוס מלדחות את התביעה, כבלתי מוכחת.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.