ת"ק 27141-10-14

בפני תביעה בגין נזק רכוש.

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לאחריות הנתבעת לתאונה והמחלוקת הינה במישור הנזק בלבד.

בפי הנתבעת טענות ביחס למרכיב ירידת הערך וביחס לשכר טרחת שמאי וכן טענות כלפי המרכיב של עגמת הנפש, שטוען לו התובע.

מחלוקת ראשונה – ירידת ערך;

הנתבעת שילמה את החלק הארי מסכום הדרישה, אך קיזזה סכום של 1,788 ₪, שהינם למעשה מהווים 1.5% מערך הרכב.

לשיטת הנתבעת, ירידת הערך שנגרמה לרכב, עומדת על 8.5% לפי דוח השמאי מטעמה ואילו דוח השמאי של התובע, העריך ירידת ערך ב- 10%. משכך, שילמה הנתבעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת וקיזזה את הסכום הנ"ל.

עיינתי בחוות הדעת מטעם הנתבעת ובה היא טוענת, כי אין שום הצדקה להעניק 5.5% לאישור רצפת מטען אלא להסתפק ב- 4% בלבד.

לשיטתו של מומחה הנתבעת, הפגיעה ברצפת המטען, אינה עוברת את ציר האופניים ולכן יש צורך לקבוע 4%.

לא שוכנעתי מעמדת מומחה הנתבעת. מדובר בפגיעה רצינית ברצפת תא המטען, לא נפלה כל טעות בקביעתו של מומחה התובע ומאחר והמומחה סקר את כל הפרטים הדרושים לצורך הערכת חוות הדעת ביחס לירידת הערך, כולל תאונות קודמות, כולל קילומטראז', לא מצאתי כל פגם בחוות דעתו ונוכח העובדה, כי נימק את האחוז שהוענק בגין רצפת תא המטען באופי הפגיעה כפגיעה בינונית, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו ואני מקבל אותה במלואה, בפרט נוכח העובדה שמדובר ברכב חדש לחלוטין והשיקולים ביחס לרכב חדש אמורים להיות תומכים בכך שכל פגיעה ברכב זה תגרום את ירידת הערך במלואה ולא בחלקה.