1. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת מייחסת לו עסקה שהוא לא ביצע. לטענתו, העסקה (שלטענתו ממילא אינה עסקה תקפה) נעשתה על ידי אשתו, שאינה מוסמכת או רשאית לחייבו. התובע עותר לסעד הצהרתי לפי סעיף 60(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וכן לפיצוי בסך 34,000 ₪.
2.אין מקום לסעד המבוקש לפי סעיף 60(א)(2) לחוק בתי המשפט. שכן, מדובר בסעד בדבר ביטול עסקה, ואילו לטענת התובע מעולם לא נעשתה מולו העסקה, ולפי הגיונה של טענה זו של התובע, אין בנמצא כל עסקה מולו שאותה ניתן לבטל.
התובע טען בנוסף כי העסקה, אשר נערכה על ידי אשתו, אינה עסקה מחייבת, כלומר, אינה מחייבת גם כלפי אשתו. אלא שאשת התובע אינה תובעת בתביעה זו, ולא במקרה. ממה נפשך. תובע המבסס תביעה על הטענה לפיה אין מקום לייחס לו את פעולת אשתו, אינו יכול לזכות, בתביעה שלו שאינה תביעת אשתו, בסעד שאינו ביחסים בינו לבין הנתבע, אלא ביחסים בין אשתו לבין הנתבע.
ממילא, הנתבעת הודיעה בדיון כי עסקת הרכישה מושא התביעה יוחסה לתובע במקום לאשתו, מפאת טעות אנוש. בהתאם, ומבלי שהיא מוותרת על טענותיה כלפי אשת התובע, הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת, מתוך חוב נטען של התובע כלפיה אשר כולל לטענתה עניינים נוספים, על סך של 5797 ₪ בנוסף לזיכויים בגין תשלומים במסגרת העסקה מושא התביעה שהוא שילם, ובנוסף, זיכוי בסך 215 ₪ לפני ריבית והצמדה כחוק.
3.כאמור, התובע עותר, בנוסף, לפיצויים. משהודתה הנתבעת כאמור שלא היה מקום לייחס את העסקה אל התובע (אלא, לטענתה, יש לייחסה לאשתו), התובע הוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו, התרשלות חמורה.
4.התובע טען בכתב התביעה כי הוא פנה לנתבעת, הן בביקורו במרכז השירות, הן בטלפון, הן באמצעות עורך דין, בניסיון לבטל את העסקה, אולם נציגי הנתבעת ניצלו את מצב הדברים ואת תמימותו לרעה ודחו את בקשתו באופן שרירותי וללא כל נימוק שמניח את הדעת. נטען כי אף בקשתו להעביר לו הקלטות, העתקי הסכמי התקשרות, נספחים, ושמות נציגים שהחתימו את אשתו, לא זכו למענה. התובע טען כי הוא סובל ממחלת לב והוא מצוי בהליך שיקום אגב ניתוח לב פתוח, והמעשים והמחדלים של הנתבעת החמירו ודרדרו את מצבו הבריאותי. בעדותו הוסיף התובע טענה שלא בא זכרה בכתב התביעה, לפיה הנתבעת מסרה לאשתו דברים חסויים שהוא לא רצה שאשתו תדע.
5.התובע טען, בנוסף, כי העסקה מול אשתו בוצעה בהתבסס על הטעייה, רמייה ומצגי שווא. אולם כאמור עמדת התובע בתביעה זו אינה כי העסקה היא שלו ושל אשתו יחד, אלא, כי לא נכרתה כל עסקה המחייבת אותו. כאמור, אף הנתבעת מודה כיום שהעסקה מושא התביעה לא נעשתה מול התובע. מכאן שלשיטתו של התובע עצמו, אף אם אניח (ואיני מניח לכאן או לכאן) הטעייה, רמייה ומצגי שווא, אלה אינם רלוונטיים כלל לתובע, שאינו קשור כלל לעסקה, והם רלוונטיים אך לאשתו, שאינה תובעת בתביעה זו.
6.הרישומים של הנתבעת שצורפו לכתב ההגנה איששו את טענת התובע לפיה הוא ביקר במרכז השירות ואף התקשר אל הנתבעת בניסיון לבטל את העסקה. התובע עדנאן עובייד זועבי צירף לכתב תביעתו תכתובת של עורך דינו זיאד זועבי מול הנתבעת, אולם הוא לא צירף קבלות על תשלום שכר טרחה. מבקשה שהוגשה על ידי התובע במסגרת התביעה, לחייב את הנתבעת להעביר לו מסמכים ומהתשובה לבקשה, מצאתי תמיכה לטענת התובע בענין ניסיונות להשיג את החומר הרלוונטי מהנתבעת. התובע לא הביא כל ראיה חיצונית לכך שהתנהלות הנתבעת החמירה את מצבו הרפואי.
7.מדובר בענייננו בחיובו של איש בגין עסקתה הנטענת של אשתו. מקובל עלי עם זאת כי יש להתייחס בנסיבות תביעה זו, כאילו ייחסה הנתבעת עסקה של אדם זר לחלוטין לתובע. שכן, הנתבעת לא טענה, לא בכתב ההגנה ולא לאחר מכן, לחזקת ההרשאה בין בני זוג. בכתב ההגנה היא לא טענה באופן ברור כיצד קרה כלל הדבר, שהתובע חויב בגין העסקה. בדיון טענה הנתבעת כי מסתבר בבדיקה נוספת כי יש אצל הנתבעת כרטיס על שם האישה עצמה, בו רשום התובע כ"נוסף" (יצוין כאן כי התובע טען שמדובר בטענת מרמה). נציגת הנתבעת בדיון אמרה שאפשר להגיש מסמך זה לבית המשפט (הדבר לא נרשם בפרוטוקול), אולם היא לא ביקשה או ניסתה להגיש מסמך זה, והתובע לא נדרש להתנגד להגשתו. הנתבעת הביאה לדיון נציגה שעל-פי הטענה ערכה את העסקה, אולם החליטה שלא להעיד אותה.