עידו נ' תייר ואח'

בפניי תביעה כספית על סך של 13,000 ₪.

עניינה של התביעה תאונת דרכים.

לפי כתב התביעה, ביום 1.5.17 סמוך לשעה 14:30, ברח' יגאל ידין, סמוך לטכני של חיל האויר, נסע התובע בצד ימין של הכביש, במהירות אטית, ניסה להשתלב בתנועה, בצד שמאל היה מרווח גדול אחרי אוטובוס, הוא השתלב, היה כבר אחרי האוטובוס, רכב שנסע אחריו, הגביר את המהירות והתנגש בו מאחור. כתוצאה מכך, נגרמו לתובע נזקים כמפורט בכתב התביעה.

הנתבע (הנהג המעורב בתאונה) ומבטחתו - הנתבעת, כופרים באחריות לקרות התאונה.

לטענת הנתבע, בטרם הגיע לצומת המרומזר, היה במצב של עצירה מוחלטת, כאשר לפניו אוטובוס. התובע זיהה שישנו רווח בין רכב הנתבע לאוטובוס, אשר לא הספיק כדי לאפשר לרכב התובע להשתלב בו, ולמרות זאת, הוא ניסה להשתלב בו ובשל כך נפגע קלות בחלקו האחורי של רכבו מחזית רכבו של הנתבע.

לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים המעורבים בתאונה ובחנתי את חומר הראיות עליו הסתמך כל צד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, להלן נימוקיי לכך.

התאונה אירעה ביום 1/5/18 סמוך לשעה 14:30, בעת שהתובע נסע בדרך יגאל ידין, כביש 58. מדובר בדרך המחולקת לשני נתיבים חד כיווניים. התנועה התנהלה באיטיות עקב פקקים במקום.

התובע נסע בנתיב הימני ואילו הנתבע נסע בנתיב השמאלי. בשלב מסוים רצה התובע לפנות שמאלה לכיוון יהודה איתן. הוא השתלב לפני אוטובוס שהיה לפניו. רכב הנתבע הגיע מאחוריו, לא הבחין בו ופגע בו עם חזית הרכב בחלק הרכב של רכב התובע.

תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה קבועת כדלקמן:

"לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

לפי העובדות שהוכחו בפני, וכך אני קובע, הנתבע עקף את רכב הנתבע והשתלב לפני האוטובוס שהיה לפני רכב הנתבע. לאחר שהשתלב, והחלה השיירה להתקדם, הגיע רכב הנתבע מאחורי רכב התובע, לא שם לב לרכב התובע לפניו, ופגע בו קלות בחלקו האחורי. גרסת התובע אשר תיאר את קרות התאונה נמצאה אמינה ומהימנה בעיני.

במצב דברים זה, היפר הנתבע את חובת הזהירות הגלומה בתקנה 49 לתקנות התעבורה, המחייבות אותו שלא לנהוג אחר רכב אחר, אלא אם הוא שומר על מרחק מתאים, המאפשר לו, לעצור בכל עת את רכבו, ולמנוע תאונה, בשים לב למהירות הנסיעה ולמצב הדרך.

גרסת התובע מקבלת חיזוק של ממש מגרסת הנתבע אשר מאשר "אוטובוס שלפני נסע קדימה, אני עדיין לא זזתי, בגלל שהמרחק ביני לבין האוטובוס לא היה גדול..." (עמ' 1 שורות 21-22). דבר המתיישב עם גרסת התובע כי השתלב במרווח שנותר בין האוטובוס לרכבו של הנתבע.

טוען הנתבע, כי הוא עמד במקום והתובע "ניסה להשתחל בינו לבין האוטובוס ואז הוא פגע בפינה השמאלית האחורית..." (עמ' 1 שורות 23-24). חוששני כי לא מצאתי אחיזה של ממש בחומר הראיות לטענה זו.

כאמור, גרסת התובע אשר מקובלת עלי, נמצאה מחוזקת דווקא ע"י דבריו של הנתבע ומתיישבת עם הגיונם של דברים בתיתי דעתי למצב התנועה בעת קרות התאונה, כפי ששני הצדדים תיאורו זאת בפני.