אורן ואח' נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ

תביעה כספית על סך 6,681 ₪.

עניינה של התביעה איחור בהגעת טיסה.

התובעים רכשו חבילת נופש מהנתבעת, הכוללת טיסות הלוך וחזור לבלגרד.

לטענת התובעים, ביום הטיסה חזרה ארצה, שהייתה אמורה להמריא בשעה 21:00 ולנחות בארץ בשעה 23:00, הגיעו התובעים לשדה התעופה, שם הובהר להם, כי הטיסה תצא באיחור של שעה. עוד הוסבר להם, כי בשל תקלה במטוס, עליו לעצור ברודוס לתדלוק, ואז להמשיך לטיסתו חזרה ארצה, ובשל אותה תקלה, הכבודה שאיתם לא תמריא עימם ארצה, אלא תישלח לארץ ביום המחרת.

התובעים טסו לרודוס, שם תודלק המטוס, ומשם טסו ארצה ונחתו בארץ בשעה 05:00, באיחור של 6 שעות ממועד הנחיתה המקורי. בנוסף, נטען, כי הכבודה לא הגיעה לידי התובעים תוך 48 שעות, אלא באיחור של מספר ימים.

לאור זאת, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת להשיב להם את עלות הכרטיסים שרכשו ממנה, בסכום כולל של 2,681 ₪. עוד הם טוענים, כי לפיצוי מכוח אמנת ורשה.

הנתבעת מבקשת לדחות על הסף את תביעת התובעים, מחמת העדר עילה.

לטענתה, כתב התביעה רצוף כולו אי דיוקים עובדתיים ומגמתיים, שנטענו בחוסר תום לב, כחלק מניסיון התובעים לקבל כספים לא להם מהנתבעת. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי סך כל העיכוב שנגרם בנחיתת המטוס, אינו 6 שעות כטענת התובעים, אלא לכל היותר שעתיים ו-16 דקות.

אשר לכבודה, התובעים ידעו מראש כי כבודתם תגיע באיחור של ימים אחדים, ולכן ניתנה להם האפשרות להוציא פריטים הנחוצים להם, ולעלות איתם למטוס.

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, בחומר הראיות עליו מסתמך כל אחד מהם, ולאחר ששמעתי את עדויותיהם בפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

מחומר הראיות שבפני בית המשפט, עולה כי ביום 26.6.17, הזמינו התובעים חבילת נופש לבלגרד, שכללה טיסות הלוך ושוב, ואירוח במלון למשך 3 לילות, בין התאריכים 29.6.17 ועד ל-2.7.17. העלות הכוללת של חבילת הנופש, עמדה על סך של 2,734 ₪.

אשר לאיחור הנטען, טיסת ארקיע מבלגרד לנתב"ג, הייתה אמורה להמריא ביום 2.7.17 בשעה 21:00 ולנחות בארץ בשעה 00:50, אלא שמחומר הראיות עולה כי למטוס אירעה תקלה במערכת הספוילרים. בהקשר זה, סיפקה הנתבעת דוח תקלה המאמת. לפי החומר שבפניי, המטוס יכל לטוס, אך על משקלו להיות מוגבל יותר. לכן, ובהעדר מטוסים חלופיים זמינים, הטיסה הנתבעת את כל הנוסעים ארצה, דרך רודוס, וזאת מכיוון שהמטוס המריא עם חלק מכמות הדלק הנחוצה לטיסה ארצה, על מנת לחסוך במשקלו, ולאפשר לו לטוס בבטחה.

עיון בדוח התקלה, בדוח המבצעי, ובנספחי כתב ההגנה שצירפה הנתבעת, מלמד כי מדובר בתקלה שהנתבעת לא יכלה למנוע אותה או לצפותה, ולכן, הטיסה התעכבה, ויצאה באיחור של 37 דקות, ולאחר שעצרה לתדלוק ברודוס, נחתה בנתב"ג בשעה 03:06, באיחור של שעתיים ו-16 דקות מהמועד המקורי, ולא באיחור של 6 שעות, כנטען על ידי התובעים. מכאן, שלא מצאתי בסיס לתביעה בגין האיחור הנטען.

אשר לכבודה, במהלך התייצבות התובעים לטיסה, נמסר להם, ולכלל הנוסעים, כי בשל התקלה במטוס, ומגבלת המשקל, כבודתם תישלח בנפרד לישראל. הם הונחו על ידי צוות הקרקע של הנתבעת, ליטול מכבודתם הפריטים הנחוצים להם. כבודתם סופקה להם על ידי הנתבעת באיחור של מספר ימים, לאחר שנחתו בארץ, ועל כן, בנסיבות אלה, לא מצאתי שגם בגין ראש נזק זה, קיימת לתובעים עילת תביעה.

התוצאה היא כי לא מצאתי כי קמה עילה לחייב את הנתבעת בפיצוי הנטען, ועל כן, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.