שני נ' לוי

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע ע"ס של 10,232 ₪ עקב נזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 22/9/16.

סכום התביעה הורכב מסך של 6,982 ₪ עבור נזקים ישירים לרכב , 2,500 ₪ עבור ירידת ערך וסך של 750 ₪ עבור אבדן יום עבודה.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את עדות שני הנהגים , התובעת והנתבע, מצאתי כי האחריות המלאה לתאונה הינה של הנתבע , אולם אין מקום לאשר לתובעת את הנזק הנטען בגין ירידת ערך, משלא צורפה חוות דעת מתאימה.

2. הנתבע טען בכתב ההגנה , כי בעת שפנה ימינה , כשהכביש היה פנוי, התובעת נסעה לאחור בכביש השירות ופגעה בחלקו הקדמי של רכבו. בעדותו בבית המשפט, אישר כי לא ראה את התובעת נוסעת לאחור אלא כי זוהי האופציה היחידה שתסביר את הדרך בה קרתה התאונה (עמוד 3 שורות 12, 20). אם כך אכן קרתה התאונה, לא ברור כיצד לא ראה הנתבע את התובעת נוסעת רברס. על פי התמונות אותן צרף הנתבע בעצמו (נ/2) שדה הראיה בעת פנייתו ימינה, לכיוון כביש השירות, הינו שדה ראיה פתוח . הנתבע העיד כי הכביש היה פנוי ולכן אם נסעה התובעת לאחור, לא הייתה כל סיבה כי הנתבע לא יראה אותה נוסעת לאחור.

3. הנחתו של הנתבע כי התובעת נסעה לאחור אינה מתיישבת גם עם מיקומי הנזקים. אם התובעת נסעה לאחור מכביש השירות ופגעה בנתבע שנסע בכביש הראשי, הנזקים אותם ניתן היה לצפות לראות היו בחלק הימני של רכבו של הנתבע ולא בחזית הרכב וכן ניתן היה לצפות לראות נזק של פגיעת מעיכה ברכבה של התובעת ולא שפשוף.

4. הנזק ברכבו של הנתבע כלל אינו מתיישב גם גרסתו , או כל גרסה אחרת, לדרך בה קרתה התאונה. ראשית, נזקי התובעת אינם תואמים את הנזק המתואר בנ/1 והנזקים שנגרמו לתובעת אינם יכולים לגרום לנזק ברכבו של הנתבע מבחינת מיקומם ברכבים. שנית, הנתבע טען כי ברזל כלשהו או וו הגרירה של התובעת הוא זה שגרם לנזק המתואר בנ/1, אולם על פי רישיון הרכב של התובעת (ת/3) אין לתובעת כלל וו גרירה. לאחר שהנתבע עומת עם עובדה זו טען כי המכה נגרמה כתוצאה "מברזל כלשהו" וכי אינו זוכר מה פגע ברכב שלו (עמוד 4 שורה 7) , עדות שיש בה כדי לערעור את אמינותו בכל הקשור לדרך בה קרתה התאונה בנוסף לסתירה בין כתב ההגנה, בו טען כי התובעת נסעה לאחור, ובין עדותו בבית המשפט, בה טען כי אינו יודע אם אכן נסעה התובעת לאחור.

5. בנוסף לאמור לעיל, אמינותו של הנתבע הייתה בעייתית גם ביחס לשאלות שאין להן קשר ישיר לתאונה, כגון תוקף רישיון הרכב בו נהג. הנתבע נשאל מתי פג רישיון הרכב והשיב כי תוקפו פג ביום התאונה ( עמוד 4 שורה 26) אולם כאשר התברר לנתבע כי רישיון הרכב פג חודשים קודם לכן (ת/4) השיב כי הרכב "ישב הרבה זמן" (שורות 28-29). עוד לא ברור מדוע לא הובא בעליו של הרכב למתן עדות ביחס לנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה, ואסביר.

6. הנתבע העיד כי הרכב שייך לחברו, וכי אינו נוסע בו לעיתים קרובות ,אלא רק פעמיים (עמוד 3 שורות 25-26). מעיון בתמונה נ/1, עולה כי לרכב נזקים נוספים , למשל מצדו הימני ומצדו השמאלי , נזקים שאף יכולים לתמוך בגרסתה של התובעת לדרך בה קרתה התאונה. הנתבע כזכור העיד כי הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה היה רק הנזק בחזית הרכב , למכסה המנוע, אולם לא יכול היה להסביר כתוצאה ממה בדיוק נגרם הנזק. סבורני כי היה מקום כי בעלי הרכב יגיע למתן עדות ויאשר כי הנזקים האחרים לרכב היו קודם לתאונה, וכי הנזק היחידי שנולד בעת שהנתבע השתמש ברכבו של בעל הרכב, היה הנזק למכסה המנוע. הנתבע לא הביא את בעל הרכב למתן עדות והימנעותו מלעשות כן, ביחד עם הסתירות בעדותו, תשמש כנגדו.