ת"ק 26400-03-14 זריהן ואח' נ' דומיקאר בע"מ ואח'

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

ביום 8.9.2014 ניתן פסק דין בהעדר לאחר שהמבקשים לא התייצבו לדיון, וזאת למרות שבוצעה מסירה כדין.

המבקשים טוענים כי עקב חוסר הבנה בין הצדדים נגרם מצב בו לא התייצבו לדיון. לדידם, העובדה כי הגישו תביעה שכנגד מעידה כי התכוונו להתייצב ואינם מזלזלים בהליך השיפוטי. אשר לסיכויי הגנתם, לדידם המשיב הוא זה שפגע שברכב בו נהג המבקש 2 ועל כן הנזקים שנגרמו הינם באחריותו הבלעדית. עוד טענו כי די בטענות ההגנה שבפיהם כדי לבטל את פסק הדין וזאת בהנחה שהסיבה לאי התייצבותם לא תתקבל.

המשיב מבקש לדחות את טענות ולקבוע כי היעדרותם אינה הסיבה למתן פסק הדין, אלא העובדה כי ישנה סתירה בין האמור בסעיף 3 לכתב ההגנה לבין דו"ח התאונה.

דיון ומסקנות

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון האם יש מקום לבטל ומחובת הצדק, או מכוח שיקול אחר ששוקל בית המשפט. לשם בחינת שיקולי הצדק יש לעמוד על טעמי אי-ההתייצבות לצד סיכויי הצלחת המבקש להוכיח עמדתו בבית המשפט, כמו גם שיש לעמוד על תום ליבו של המבקש.

המבקשים טענו כי בשל אי הבנה ביניהם לא התייצבו לדיון. אין בידי לקבל טענה זו שכן בתיק ישנו אישור מסירה עם תאריך הדיון. לכאורה די בכך כדי לדחות את הבקשה, אך מקובלת עלי טענת המבקשים לפיה ניתן ל"מחול" על הפיגור בניהול ההגנה על ידי פסיקת הוצאות ואתייחס לכך בהמשך (ע"א 184/63 קול העם בע"נ נ' קסטנר, פ"ד יח(1) 140, 136).

אשר לסיכויי ההגנה מצאתי כי יש מקום לברר את טענת המבקשים, לפיה המשיב הוא זה שפגע ברכב המבקש 2 ועל כן הוא אחראי לנזקים. לציין כי גם המשיב בתגובתו התייחס לסתירה בין כתב ההגנה לבין דו"ח התאונה, טענה אשר לא נבחנה במתן פסק הדין, ועל כן אני מוצא מקום לברר את טענות הצדדים.

אשר לאיזון הנכון בין זכות הגישה לערכאות של המבקשים לבין הנזק והטרחה המיותרים שיגרמו למשיב, הנני מורה על ביטול פסק הדין בכפוף להוצאות בסך 700 ₪ לטובת המשיב. ההוצאות יועברו למשיב ללא קשר לתוצאות ההליך.