ת"ק 26225-10-14 מנצור נ' גרנות

בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה, על נזקים ברכבו, שנגרמו לטענתו בשל נהיגה רשלנית של רכב הנתבע.

לטענת התובע עת חנה רכבו בחנייה ליד ביתו פגע בו רכב הנתבע שהיה נהוג בידי אחר.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

לאחר שמיעת הראיות ועל בסיס החומר שהוגש לתיק, המסקנה היא שיש להורות על קבלת התביעה במלואה.

התובע עצמו לא נכח במקום בזמן התאונה ולפיכך לא יכול להעיד לגבי נסיבותיה.

הנתבע הודה כי לא נהג בעצמו ברכב בזמן התאונה, ומשכך הובהר כי בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח שלו, למעשה אין לו כיסוי ביטוחי. בנסיבות אלה אף נדחתה התביעה נגד הנתבעת 2.

כאמור, אישר הנתבע 1 שאחר נהג ברכב במועד התאונה ואולם זה לא הובא לעדות בבית המשפט. הלכה היא כי אי הבאת עד רלוונטי למתן עדות, פועלת לחובתו של בעל הדין שהיה צריך להביאו (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736; ע"א 74/89 חסינים נ' שפירא, פ"ד מו(1) 845).

הנתבע עצמו אישר כי רכבו פגע ברכב התובע אלא שטען כי לא גרם למלוא הנזק הנתבע. ואולם, יושם לב שהנתבע לא ידע לומר מה היה מצבו של רכב התובע מייד לאחר התאונה ומשכך למעשה לא נסתרה טענת התובע כי כל הנזקים הנצפים ברכבו לאורך כל הדופן הימני נגרמו בתאונה הנדונה. ויוזכר, העד שנהג ברכב ויכול היה להעיד ממקור ראשון על אופן קרות התאונה, מיקומה והנזקים לה גרמה, לא הובא לעדות.