ת"ק 26079-07-14 לויאב נ' חיים ואח'

עניינה של התביעה שבפני בנזקים שנגרמו לרכב התובע, בעטיה של תאונת שרשרת שאירעה ביום 10.02.14.

לטענת התובע, בעת שנסע בנתיב השמאלי, סטה רכב הנתבעים, בפתאומיות, מן הנתיב הימני אל נתיב נסיעתו ופגע בחלקו הימני הקדמי של רכבו (באזור הכנף) וכתוצאה מכך גרם לו לנזקים המפורטים בחוות דעת שמאי. לטענת התובע, סטיית רכב הנתבעים לנתיבו אירעה בשל רכב שלישי אשר חסם את נתיב נסיעת הנתבעים.

מנגד טענה הנתבעת 2, כי בעת שנסעה בנתיב השמאלי, פגע בעוצמה רכב התובע בחלקו השמאלי האחורי של רכב הנתבעים, כתוצאה מכך הרכב נהדף, הסתובב שמאלה והתהפך. הנתבעת 2 הכחישה כי היה רכב נוסף מעורב.

במסגרת הדיון, העידו בפני נהג התובעת והנתבעת 2 אודות נסיבות התרחשות התאונה והדגימו באמצעות רכבי הדגמה, וכל אחד מהם חזר על גרסתו.

כן, הוצגו תמונות הנזקים לכלי הרכב.

בתום הדיון הראשון לאחר שמיעת עדויות הנהגים, הובהר לתובע, כי בית המשפט יתקשה לקבוע כי עלה בידיו להוכיח שגרסתו הינה סבירה יותר וכי העובדה שלא זימן את הנהג הנוסף שהוא טוען למעורבותו בתאונה, נזקפת לחובתו.

לפנים משורת הדין ולבקשת התובע נקבע מועד דיון נוסף על מנת לאפשר לתובע לזמן את העד.

חרף זאת, התייצב התובע לדיון מבלי לזמן את העד.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי טענותיהם ובראיותיהם ולאחר שהדגימו הצדדים אופן התרחשות התאונה וכן הוצגו בפני סרטון שצולם מיד לאחר התאונה ותמונות המקום והנזקים לכלי הרכב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ואלו נימוקיי:

מושכלות יסוד הן כי נטל השכנוע חל על התובע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.