שכוביצקי נ' מחאג'נה

1.ע"פ כתב התביעה, התובעת הינה בעלת דירה ברח' ****, בקציר (להלן: "הדירה").

הנתבע, התעניין ברכישת הדירה, הביע רצונו לרכשה והוסכם בין הצדדים שסכום המכירה יעמוד על 1,750,000 ₪.

בתאריך 1.4.17 הגיעו הצדדים להסכמות וסוכם שבמעמד חתימת הסכם המכר ישולם סכום שעומד על 20% מערך הנכס, והיתרה תשולם בתשלומים עד מסירת המפתח, כפי שיוסכם בין הצדדים. מועד מסירת המפתח נקבע לתאריך 1.6.17.

כן סוכם בין הצדדים, ע"פ כתב התביעה כי תוקף זכרון הדברים הוא עד 1.5.17 (בטעות נרשם 1.5.16) כאשר מועד זה הינו המועד האחרון לחתימת ההסכם.

כן נטען כי סוכם, שבמידה ואחד הצדדים לא יעמוד בהתחייבות שנקבעו בהסכם, ישלם הצד המפר סכום של 7,000 ₪ כפיצוי מוסכם.

2.אציין מיד שסעיף 9 לזכרון הדברים אכן קובע שתוקף זכרון הדברים הינו עד 1.5.17, וכי הסכם זה (זכרון הדברים), מבוטל במידה ולא ייחתם הסכם מכר עד תאריך 1.5.17. ולא יהיו התחייבויות כלשהן במידה והעסקה לא תצא לפועל.

יחד עם זאת, סעיף 10 לזכ"ד קובע שבמידה ומי מהצדדים לא עומד בהתחייבות למימוש הסכם זה, ישלם לצד השני סכום של 7,000 ₪ כפיצוי מוסכם.

בסעיף 10 נאמר שההתחייבות למכירת הנכס הינה למשך חודש ימים, בכפוף, לעקרונות שנקבעו בהסכם.

3.למעשה סלע המחלוקת בין הצדדים הינו מספר התשלומים, כאשר לטענת הנתבע הוא רצה 12 תשלומים והתובעת רצתה 4 תשלומים.

הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין ע"פ סעיף 79 א'.

4.אציין מיד שמהות ההסכמה בין הצדדים אינה ברורה וקיימות סתירות או תמיהות באשר לתנאים המחייבים את הצדדים.

מועד חתימת זכרון הדברים הינו 1.4.17. מועד מסירת המפתח נקבע לתאריך 1.6.17.

מכאן שמועד מסירת החזקה נקבע לתוך חודשיים מיום חתימת זכרון הדברים והוא כאמור 1.6.17.