ת"ק 25927-07-14 פז ואח' נ' ואקנין ואח'

1.לפניי בקשת הנתבעת 5 לביטול פסק דין שניתן ביום 02.12.2014 נגדה, במעמד צד אחד, מחמת היעדר התייצבות ובהיעדר כתב הגנה. (להלן: "פסק הדין"). הבקשה הוגשה ביום 18.10.15, אחד עשר חודשים לאחר מתן פסק הדין, שעל פי אישור המסירה הקיים בתיק, נמסר לנתבעת 5 ביום 16.12.2014.

2.ביסוד פסק הדין עומדת תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש של התובע בתאונה מיום 19.02.2011 בה היה מעורב רכב-מונית בה נהג הנתבע 1. הנתבעת 2 בעלת הזכות הציבורית במונית, העמידה לשימושה של הנתבעת 3 את המונית וזו השכירה את המונית לנתבעת 4 אשר העסיקה את הנתבע 1 בעת התאונה. הנתבעת 5 היא מבטחת הנתבעת 4.

ביום 02.12.2014 ניתן כנגד הנתבעים 1-5 פסק דין, במעמד צד אחד. הנתבעים 2-3 עתרו לביטול פסק הדין, ומשלא הפקידו את התשלום עליו הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 18.02.2015 כתנאי לביטול פסק הדין, פסק הדין נגדם לא בוטל. בדיון בבקשת הנתבעת 5 לביטול פסק הדין נגדה, בהסכמת התובע בוטל פסק הדין כנגד נתבעים 2-3 והתביעה נגדם נדחתה.

3.הנתבעת 5 טוענת כי בגין התאונה אין לנתבעים כיסוי ביטוחי אצלה, וכי בעקבות קבלת כתב התביעה שלחה בקשה למחיקת התביעה נגדה בפקסימיליה. בית המשפט לא קיבל את הבקשה בשל חריגת כמות הדפים מהמותר והחזיר את הבקשה ביום 20.08.2014 לנתבעת 5 שבשל טעות אנוש סרקה את המסמך לתיק אחר והתביעה דנן אצלה לא טופלה. אין בבקשה טעם לאי התייצבות הנתבעת 5 לדיון בו ניתן פסק הדין, ולהגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד בו הוגשה.

התובע טוען מנגד בתגובה שהוגשה כי דין הבקשה להידחות משהוגשה באיחור ניכר - אחד עשר חודש לאחר מתן פסק דין, ובהיעדר כל הסבר בבקשה למחדל אי התייצבות הנתבעת 5 לדיון בו ניתן נגדה פסק דין, וכי יש בהתנהגות הנתבעת 5, חברת ביטוח עתירת ניסיון ומשאבים, כדי זלזול בו ובבית המשפט.

4.בתיק התקיים דיון בו חידדו הצדדים את טענותיהם. עתה אני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה

5.עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי כתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו לנתבעת 5. כך שאין מדובר בביטול פסק הדין "מחובת הצדק" וסמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין מסורה לשקול דעתו של בית המשפט אשר יבחן קיומם של שניים אלה: האחד מה הסיבה לאי התייצבותו של המבקש לדיון, והשני סיכויי התביעה אם יבוטל פסק הדין. השאלה השנייה היא העיקר, ולראשונה אך חשיבות משנית, שכן את מחדל זה, ככלל, כאשר מבקש הביטול מראה סיכויי הצלחה בתביעתו, ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות. הנטל להראות שני טעמים אלה מוטל על מבקש הביטול (רע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (05.08.1992), אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 377-376 (מהדורה אחד עשר, 2013) עמ' 677-678).

6.גישת בתי המשפט כלפי ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הינה גישה ליברלית, ואף ביתר שאת בבית המשפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים, באשר אי ביטול פסק הדין כמוהו כ"נעילת שערי המשפט" בפני המבקש (רת"ק (מחוזי-ב"ש) 12626-12-11 ג'רבי נ' בן משה (11.01.2012). עם זאת, אין פרוש הדבר שבכל מקרה בית המשפט ייעתר לבקש כבדבר שבשגרה, ובעל דין שלא מקיים את חובותיו כלפי בית המשפט וכלי יריבו ומזלזל במילוין, עליו לשאת בתוצאות (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"מ כו (1) 772). בהקשר זה יש לאזן בין שני אינטרסים הניצבים על כפות המאזניים, מחד גיסא זכות המבקש הביטול כי יינתן לו יומו בבית המשפט, ומאידך גיסא עקרון סופיות הדיון וזכות צדדים להליך לסמוך ולהסתמך שהתיק הסתיים ולא יהיה עליהם להיטלטל שוב באותו עניין לבית המשפט.