דנינו נ' שווקי

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינה נזק שנגרם לכלי רכב בתאונה מיום 15/2/18. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לתאונה וממילא להטבת הנזקים.

התאונה התרחשה בכביש דו סיטרי, נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, משני צידי הכביש מפרץ חניה.

לטענת התובעת, נסעה ישר, הבחינה ברכב הנתבעת עומד בצד ימין עם ארבעה אורות איתות מופעלים, האטה, אותתה והחלה בעקיפה, אלא שבשלב זה ובאופן פתאומי, פנתה הנתבעת שמאלה, ופגעה ברכבה.

מנגד, הנתבעת הכחישה את גרסת התובעת וטענה כי נסעה בנסיעה איטית, אותתה שמאלה על מנת להיכנס אל תוך חנייה בצד השמאלי של הכביש נגד כיוון נסיעתה, אלא שהתובעת לא אפשרה את השלמת החנייה, עקפה את רכב הנתבעת ופגעה בו.

על יסוד החומר שהונח בפני, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגות, עיינתי בתמונות, בחנתי את מוקדי הנזק בכלי הרכב ועיינתי בכלל כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת מהטעמים הבאים.

בראש ובראשונה, מצאתי להעדיף את התובעת שהותירה עליי רושם מהימן. עדותה הייתה בהירה, עקבית ונתמכה עם הנטען בכתב התביעה. כך למשל העידה "נסעתי בנתיב שלי, ראיתי אוטו עם 4 וינקרים אז האטתי טיפה, ראיתי שהיא עומדת, אותתי שמאלה והתחלתי בעקיפה. לפני שהספקתי את העקיפה היא חתכה, אני מניחה שבשביל להיכנס לחנייה משמאל". התרשמתי כי התובעת העידה על הדברים כהווייתם, ביקשה לדייק ולא למסור פרטים שאינה בטוחה בהם, כך למשל ציינה "אני לא זוכרת איזה סימון יש על הכביש". (עמ' 1 שורה 30).