1.התובעים הצטרפו לשייט שאורגן בידי הנתבע 2, מר מאיר ברטפלד. התובעים הצטרפו לטיול כחלק מקבוצה של 34 אנשים.
לטענתם ארגון לקוי מצידו של מר ברטפלד גרם להפסד שעות טיול רבות ואי עמידה בתוכנית האתרים שהובטח לטייל בהם. עוד טענו התובעים להדרכה שטחית וחוסר בקיאות של מר ברטפלד באתרים השונים.
בנוסף, טענו התובעים לכשלים שונים בארגון: אוטובוס המטיילים שאורגן בערי הנמל השונות, לא הגיע עד למקום הירידה מהאוניה והתובעים, שהם מבוגרים נדרשו ללכת ברגל עד למחוץ לנמל; בשל תנאי מזג האוויר שונה מסלול השייט ולא היתה עגינה במדירה אלא בוולנסיה, כך לא היתה עגינה בקזבלנקה אלא בטנג'יר. התובעים טוענים כי ביקשו לשנות את מסלול הטיול המתוכנן בברצלונה ולא נענו.
כן טענו התובעים טענות הנוגעות לתנאי הטיסה. לטענתם, למרות שהטיול הוזמן מבעוד מועד, ההושבה במטוס היתה "מפוזרת" ובני זוג הופרדו בטיסה. זאת ועוד הישיבה במטוס היתה בחלקו האחורי והלא נוח לטענתם. לגבי החדרים באונייה טענו שלמרות הזמנה מוקדמת, קיבלו התובעים את הקומות הנמוכות באוניה.
מכל האמור הגישו התובעים תביעה להחזר כספי ופיצוי בגין עוגמת נפש.
2.אדון בטענות, תוך ציון תגובת הנתבעים או מיהם לטענות התובעים. מובהר כי על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
3.מעיון בכתב התביעה ולאחר שמיעת טיעוני התובעים המסקנה היא שהתובעים לא נהנו בשייט אליו יצאו. החדרים שקיבלו לא נשאו חן בעיניהם, מזג האוויר שגרם לסערה בים הביא לשינוי מסלול השייט ונמלי העגינה. כתוצאה מכך השתנו מקומות הסיור. האוטובוסים שהמתינו להם בנמלי העגינה לא הוכנסו עד למקום הירידה מהאוניה והתובעים שהם מבוגרים נדרשו לצעוד אל מחוץ לנמל כדי להגיע אל האוטובוס שהמתין מחוץ לנמל. כשביקשו לשנות ממסלול הטיול המתוכנן בברצלונה, נענו בשלילה. בעיר וולנסיה, שהעגינה בה היתה לא מתוכננת וזאת בשל הסערה שהביא לשינוי במסלול השייט, לא תואם מראש מדריך מקומי ובשל כך לא נהנו התובעים מטיול בעיר.
ואולם, לא מצאתי בכל אלה כדי לחייב את הנתבעים או מי מהם בפיצוי התובעים, באשר לא הוכחה כל הפרה של ההתחייבות של מי מהנתבעים כלפי התובעים.
4.סידורי ההושבה במטוס ממילא אינם בשליטת מר ברטפלד או הנתבעות האחרות. כפי שהסבירה הגב' כהן מטעם הנתבעות (עמ' 2, ש' 16), כשמבוצעת הזמנה של מקומות בטיסה לקבוצה, מוזמן מספר מקומות כולל מחברת התעופה ואין שליטה של הנתבעות לגבי ההושבה עצמה. בוודאי אין אחריות של הנתבעות או מי מהן להזמנת יתר (over booking) בחברת התעופה, כפי שטענו התובעים, משטענו בכתב התביעה, כי ל- 3 נשים בקבוצה כמעט לא היה מקום על הטיסה. מעבר לכך שמקרה זה בוודאי אינו מקנה עילת תביעה לתובעים שבפניי, מסתבר כי הנתבעות דאגו לאותן 3 נוסעות שהועלו בסופו של דבר על הטיסה ושודרג מקום ישיבתן (עמ' 2, ש' 18).
5.לגבי הטענה בדבר עלות הטיול שרכשו התובעים, גם אם גבה מהם מר ברטפלד עבור הטיול מחיר גבוה מזה שהיו יכולים לרכוש לו היו רוכשים אותו טיול באופן ישיר, הרי שלכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה ואין בכך כדי לחייב את הנתבעים להשיב סכום שהוא לתובעים.
יתרה מזאת הסבירה נציגת הנתבעת 1 ו-3, הגב' כהן, כי התובעים רכשו חבילת טיול הכוללת שילוב של טיסות, שייט וסיורים, ולפיכך לא ניתן להשוותה לעלות שייט בלבד או הפלגה אחרת (עמ' 2, ש' 21). זאת ועוד יש לקבל הסברה של הגב' כהן בדבר הדינמיות של מחיר ההפלגות בהתאם לזמינות מקומות ומועד ההזמנה ביחס למועד השייט (עמ' 2, ש' 20).
6.באשר לאיכות ההדרכה, הסביר מר ברטפלד כי אינו מדריך מוסמך והדבר היה ידוע לתובעים. לטענתו הוועד המארגן של הקבוצה פנה אליו לארגון הטיול הנדון לאחר שחלק מחברי הקבוצה היו איתו בטיולים קודמים (עמ' 2, 28). לטענתו תפקידו התמצה באירגון הטיול עבור כל קבוצת המטיילים – הוא מי שפנה כדי להסדיר את כל ארגון פרטי הנסיעה מול הנתבעת 1 אך לא היה מדריך הקבוצה. הדברים עלו גם מדבריה של הגב' ברטפלד, שהצטרפה גם היא לטיול, לפיהם חברי הקבוצה ידעו שמר ברטפלד מעולם לא היה בקריביים (עמ' 3, ש' 24 ו-26). מכאן שגם אם מדובר היה בהדרכה באיכות נמוכה, ממילא משלא התחייב מר ברטפלד לספק הדרכה אין מקום לפיצוי בגין האמור. יתרה מזאת, לא הוכחש כי בכל יעד העמידה חברת כרמל לתובעים מדריך מקומי (למעט בולנסיה, שלא תוכנן כיעד עגינה מראש), כך שממילא סופקה ההדרכה בידי מדריכים אחרים ולא בידי מר ברטפלד.
7.לעניין בקשת התובעים לשינוי מסלול הטיול בברצלונה, ראשית ספק אם בסמכותו של מר ברטפלד להסכים על שינוי מסלול הטיול לאחר שחברת כרמל המארגנת הודיעה והתחייבה כלפי הנוסעים על מסלול טיול מסויים. מעבר לכך הסביר מר ברטפלד שהביקור המבוקש ב'פארק גואל' בברצלונה לא התאפשר בשל תנאי מזג האויר (סע' 7 לכתב ההגנה מטעם מר ברטפלד).
8.באשר לכניסת האוטובוסים עד למקום העגינה של האונייה חלוקים הצדדים אם יכול היה להינתן אישור לאוטובוסים להיכנס לנמל. ממילא אין בטענה זו כדי להוות עילה לפיצוי התובעים, משאין מחלוקת שהאוטובוס הועמד בפועל לרשותם, אלא שנדרשו ללכת עד למקום חנייתו מחוץ לנמל.
9.מכל האמור לא מצאתי כי הנתבעות 1 ו-3 שהזמינו את שירותי התיירות מהספקים השונים הפרו כל התחייבות חוזית כלפי התובעים באופן שמקנה לתובעים עילת השבה או עילת פיצוי כנגדן. כל שינוי שהיה בתוכנית הטיול נבע ממזג האוויר.
יתרה מזאת, גם לא מצאתי כי הנתבע 2, מר ברטפלד הטעה את התובעים באשר לכישוריו או הפר התחייבות כלפיהם. משכך אין מקום להורות על השבה או על פיצוי של כל סכום שהוא.
יצויין כי בשל שינוי במסלול השייט שנבע ממזג האוויר, שבוודאי אינו בשליטת מי מהנתבעים, הועמדו לטובת התובעים סיורים חלופיים או פעילויות חלופיות בנמלי היעד החלופיים. זאת ועוד, התובעים עצמם לא הכחישו כי כשחזרו לישראל הוחזרו 50$ לכל נוסע (דברי מר לבב בעמ' 2, ש' 4).