ת"ק 25689-12-14 שניאור נ' פלורליש ג.י. בר דיין בע"מ

בהמשך לדיון היום, לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם ושקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה הקטן בלבד.

סוכן הנתבעת – עד נטול פניות אשר התרשמתי מאמינות עדותו בנוגע לסיכום שבין הצדדים – הצהיר והעיד לפני בית המשפט, כי התחייב בפני התובע, כשהחלו הצדדים ביחסיהם העסקיים, כי יאפשר לתובע להחזיר סחורה שלא תימכר על ידו ולקבל זיכוי בגינה. התחייבות זו של סוכן הנתבעת לא הותנתה, על פי עדותו, בתנאים. עם זאת, כפי שעלה מעדותו, ההתחייבות האמורה שיקפה מצב שבו אומד דעת הצדדים היה כזה שבו התעתדו הצדדים לעבוד זה עם זה וליתן מענה לאפשרות שהתובע – שניהל עסק אשר שילב מכירת דברי מאכל עם מכירת מוצרים דוגמת מוצרי הנתבעת – לא יצליח למכור סחורה כזו או אחרת, ויבקש להחליפה באחרת, במסגרת היחסים העסקיים שבין הצדדים (ובהתאם, לא התייחסה למצב שבו התובע מחסל את עסקו ומבקש להחזיר את כל הסחורה הרבה שבידיו לידי הנתבעת ולקבל זיכוי בגינה).

בנסיבות אלה, אמנם לא היה מקום לסירוב הגורף שסירבה הנתבעת לקבל סחורה מהתובע ולזכותו בגינה (התובע ביקש בשלב זה זיכוי חלקי בלבד ולא תשלום כספי), אך גם לא ניתן היה לצפות מהנתבעת לזכות את התובע בגין סחורה בשווי עשרות אלפי שקלים – סכום העולה על פי הראיות שצירפה הנתבעת (ושלא נסתרו על ידי התובע) על סך רכישות התובע ממנה במהלך שנה שלמה.

ודוק, לטעמי בנסיבות שפורטו, וככל שניתן להתחקות אחר כוונת הצדדים בעת כריתת החוזה, נדרשה הנתבעת לזכות את התובע, לבקשתו, בגין מוצרים אשר ניתן היה לצפות כי יוחזרו על ידו לאורך התקופה במהלך עסקים רגיל.

בנוסף, התובע לא הוכיח בדיוק איזו סחורה החזיר לידי הנתבעת ולא את שוויה.

לעניין זה צורפה מעין טבלה בכתב יד שנערכה על ידי התובע שבה מנויים פריטים שונים, ושאינה בעלת משקל ראייתי, ולא צורפו אסמכתאות של ממש (דוגמת תעודות משלוח, חשבוניות, או קבלות), לא כל שכן כאלה התומכות בטענה כי מדובר בסחורה בעלות של 30,000 ש"ח.

עם זאת, הנתבעת לא הכחישה כי אכן הוחזרה לידיה (בפועל וללא אישורה) סחורה, ואף אישרה, כי מכרה חלק קטן ממנה במסגרת "מציאון", קרי, בהנחה משמעותית, בתמורה לסך של 4,000 ש"ח. בנסיבות אלה, יש להניח כי עלות יתרת הסחורה שהוחזרה, עולה במידה שאינה מבוטלת על סכום זה של 4,000 ש"ח.

הואיל וכאמור הוחזרה סחורה בעלות הגבוהה במידה רבה מסך של 4,000 ש"ח, הואיל וחלק מהסחורה אף נמכרה על ידי הנתבעת פעם נוספת לאחר שהוחזרה לה על ידי התובע בתמורה לסכום האמור, והואיל וכאמור נדרשה הנתבעת לזכות את התובע בגין אותה כמות מוצרים אשר ניתן היה לצפות באופן סביר כי יוחזרו על ידי התובע במהלך עסקים רגיל, ובשים לב להיקף הרכישות השנתי של התובע מהנתבעת, אני אומד את הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין אי ביצוע הזיכוי בסך של 6,573 ₪ (סכום זה כולל יתרת זכות של 573 ₪ שאין חולק כי קיימת לתובע אצת הנתבעת).

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום האמור – 6,000 ₪ – בתוך 30 ימים.