שם טוב נ' ש. שלמה רכב בע"מ

בפניי תביעה על סך 1,500 ₪ לתשלום פיצוי בגין גבייה שלא כדין.

לטענת התובעת, ביום 20.12.17 מסרה את רכבה למוסך לצורך תיקונו עקב תאונה. במועד זה קיבלה רכב חלופי, אשר נמסר לה במוסך, מהנתבעת. התובעת מסרה את פרטי כרטיס האשראי לביטחון.

ביום 25.12.17 השיבה התובעת את הרכב למוסך וביקשה מבעל המוסך שיבדוק שהרכב אכן תקין וכי לא נגרמו לו נזקים וכן שיאשר כי מיכל הדלק תקין.

לאחר תקופה ראתה התובעת, כי חוייבה באמצעות כרטיס האשראי בסך של 125 ₪. מבירור שעשתה עלה כי לטענת הנתבעת מיכל הדלק ברכב שהושב לא היה מלא.

לטענת התובעת לא עזרו טענותיה כי מסרה רכב עם מיכל מלא ולא עזרו אף טענות בעל המוסך.

התובעת, שהינה עורכת דין, שלחה מכתב התראה ביום 10.1.18. לטענתה עוד באותו היום התקשר אליה גיא נציג הנתבעת והבטיח כי כספה יושב. מספר שיחות טלפון בוצעו בעניין זה, כאשר לבסוף טען מר גיא כי עד לסוף השבוע תמתין מעטפה עם הכסף במוסך. התובעת הגיעה למוסך, אך מעטפה לא היתה. לטענת התובעת, הנתבעת המשיכה בהתחמקויותיה ולכן הוגשה התביעה הנדונה.

במהלך הדיון התברר, כי לאחר הגשת התביעה, הושב לתובעת סך של 88 ₪ שהינו 125 ₪ בניכוי 36.5 ₪ בגין חריגה ממספר הקילומטרים.

הנתבעת טוענת מנגד, כי הרכב הוחזר כאשר מיכל הדלק לא היה מלא ומכל מקום, אין מחלוקת כי התובעת עברה את מספר הקילומטרים הנקוב, כך שהיה על הנתבעת להפחית סך של 36.5 ₪, שהתובעת אינה חולקת עליהם, ואשר לא הופחתו בפועל, אלא רק לאחר שהוחלט להשיב לתובעת את הסך שנגבה בגין הדלק.

הנתבעת מצרפת תמונה של מיכל הדלק בעת חזרתו (מוצג נ/1). לטענת הנתבעת מנהל המוסך, הסכים לשאת בקנס, וביקש לחייבו בסך 125 ₪. נוכח האמור, נציג הנתבעת פנה לתובעת בבקשה שתלך למוסך ושם תקבל את כספה בחזרה. לטענת הנתבעת, התובעת סירבה לקבל את הכסף מהמוסך וביקשה זיכוי בכרטיס האשראי.

הלכה למעשה, התביעה שנותרת כעת הינה בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובעת, בהינתן טענתה כי הכסף שנלקח מחשבונה, נלקח שלא כדין.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

התובעת, הטוענת כי השיבה רכב עם מיכל דלק מלא, הציגה בפניי מכתב שכתב מנהל המוסך, לאחר קבלת הרכב ובמסגרתו נכתב כי מיכל הדלק היה מלא בעת החזרת הרכב, וזאת לאחר שהסתכל על מד הדלק (מוצג ת/1).

הנתבעת מנגד הציגה את תמונת מד הדלק בעת שהגיעה לאסוף את הרכב מהמוסך (מוצג נ/1). אציין, כי תצלום זה הינו של לוח השעונים בלבד, כאשר לא מצוין תאריך על התמונה או כל סימן המראה, כי אכן מדובר ברכב נשוא התביעה. עוד אציין, כי הנתבעת אף לא הציגה בפניי מסמך באשר למספר הקילומטרים שעבר הרכב, כך שניתן היה להשוות את המספר לזה שבמוצג נ/1.

זאת ועוד, התובעת הציגה במהלך הדיון קבלות בגין רכישת דלק – האחת בסך 340.14 ₪ מיום 23.12.17 והשניה בסך 82.84 ₪ מיום 25.12.17 בשעה 13:48, כאשר הרכב הוחזר למוסך בשעה 14:00. הקבלות הוגשו לתיק בית המשפט לאחר הדיון ונשלחו לקבלת תגובה מסודרת מטעם הנתבעת. על הקבלה הראשונה מצויין מספר הרכב ואילו על הקבלה השניה אין ציון של מספר הרכב.

הנתבעת טענה מנגד, כי היא שילמה ביום 26.12.17 בבוקר סך של 46 ₪ בגין מילוי מיכל הדלק (הקבלה לא הוגשה).

מהראיות שהוצגו בפניי עולה, כי התובעת מילאה את מיכל הדלק במלואו. עדות התובעת היתה קוהרנטית ומהימנה. לא נעלמה מעיני העובדה כי בקבלה השניה של הדלק לא נרשם מספר הרכב, אולם סמיכות הזמנים למועד השבת הרכב, והעובדה כי הקבלה הומצאה במהלך הדיון, עת ניתנה לצדדים הפסקה, מחזקת את משקל ראיה זו, למרות היעדר מספר רכב.

איני פוסלת את העובדה, כי הרכב התקבל אצל הנתבעת כאשר מיכל הדלק אינו מלא. יכול והרכב היה בשימוש מסויים לאחר החזרתו למוסך, ולכן יום לאחר מכן, מילאה הנתבעת את מיכל הדלק בסכום של כ – 46 ₪ ואולי בשל כך מנהל המוסך אף הסכים ליטול על עצמו את התשלום לנתבעת. אולם, בהינתן כי הנתבעת לא צירפה אסמכתא באשר למספר הקילומטרים במועד השבת הרכב לעומת מספר הקילומטרים בעת נטילת הרכב מהמוסך, לא ניתן לדעת מה אירע במהלך היום בו שהה הרכב במוסך. מכל מקום, אין זה מעניינה של התובעת מה אירע לאחר שהשיבה את הרכב למוסך ועל הנתבעת היה לפעול ישירות מול המוסך בעניין זה ולהשיב לתובעת את כספה בעת פנייתה אליה.

אשר על, ולאור המפורט לעיל, כן אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 500 ₪. התשלום ישולם בתוך 30 יום מהיום.