כברה ואח' נ' מטרי

בפניי בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

המבקשים-התובעים (להלן: התובעים) הגישו ביום 3.6.18 כתב תביעה כנגד המשיבה-הנתבעת (להלן: הנתבעת), בה טענו כי זו רכשה פריטים שונים בעלות כוללת של 1,629 ₪ מחנות תשמישי קדושה ומתנות שבבעלותם. נטען, כי הנתבעת לא שילמה במעמד הקניה, אלא הבטיחה לשלם את תמורתם בתוך ימים ספורים; וכי בפועל, לאחר פניות חוזרות ונשנות, שילמה הנתבעת סך של 300 ₪ בלבד, כך שלפי הנטען נותר חוב של 1,329 ₪. אשר על כן עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 1,329 ₪, וכן סך של 800 ₪ - הוצאות גביה הכוללות נסיעות רבות לבית הנתבעת, שיחות טלפון ואובדן זמן יקר. בנוסף נתבע סך של 1,000 ₪ בגין יעוץ משפטי והוצאות משפט.

על פי הרישומים בתיק, ההזמנה לדין שנשלחה לצדדים ביום 3.6.18 הומצאה לנתבעת, אשר חתמה על אישור המסירה. כתב התביעה עצמו שנשלח לנתבעת ביום 18.6.18 הומצא לה אף הוא.

התובעים עותרים, איפוא, למתן פסק דין בהעדר הגנה, משהנתבעת גילתה, לשיטתם, זלזול בחוק בכך שלא הגישה כתב הגנה במועד.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובבקשה, לא מצאתי לנכון לתת פסק דין בהעדר הגנה בשלב זה.

תקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976 מתירה לבית המשפט להזמין את הצדדים לטעון את טענותיהם בדיון בפניו גם כאשר לא הוגש כתב הגנה, אם מצא שמן הצדק לעשות כן. בהתאם, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב שלא לתת פסק דין בהעדר הגנה בהזדמנות הראשונה, כאשר יש לכך הצדקה בנסיבות המקרה.

במקרה דנא לא שוכנעתי בשלב זה כי אי הגשת כתב הגנה על ידי הנתבעת נובע מזלזול בחובתה כבעלת דין בהליך זה.

בנוסף, לא מצאתי כי ניתן בשלב זה ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. כך, למשל, לא שוכנעתי בשלב זה כי לתובעת מס' 1 ולתובעת מס' 2 יש זכות תביעה ו/או יריבות כנגד הנתבעת, כאשר בכתב התביעה נטען כי החנות נשוא התביעה הינה בבעלותו של תובע מס' 3 בלבד.

זאת ועוד, לא צורף לכתב התביעה כל מסמך המעיד על רכישת הפריטים הנטענים על ידי הנתבעת, כגון הזמנה, חשבון, דרישת תשלום, או מסמך כלשהו החתום בידי הנתבעת.