ת"ק 25538-12-14

אין חולק כי בתאריך 9.12.13, הזמינה התובעת 4 כרטיסים לטיול מאורגן בצ'כיה, שעמד להתקיים בין התאריכים 30.6.14 ל-13.7.14, וזאת במסגרת חגיגת בת המצווה של נכדתה.

כן אין חולק כי באותו מועד שילמה התובעת את דמי קדימה בסך של 100$, כפי לכל נוסע ובסה"כ סך של 400$.

מן הנתונים שבאו עוד בפני ביהמ"ש, עולה כי בתאריך 9.3.14 פנו התובעים בכתב אל הנתבעת והודיעו כי עקב נסיבות מצערות – לא יוכלו לצאת לטיול והינם מבטלים את נסיעתם וביקשו לקבל בחזרה את דמי הקדימה בסך של 400$, כפי ששולמו על ידם.

כל זאת, כאשר עוד לפני משלוח המכתב, בתאריכים 17-19.2.14 פנו התובעים טלפונית אל הנתבעת, אך נענו בשלילה.

לטענת התובעים, לא נאמר להם כלל כי דמי הקדימה לא יוחזרו להם, הם לא חתומים על תנאי שכזה ולא היו מודעים לכך.

על כן, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת להחזיר להם את דמי הקדימה בסך של 300$ (1,200 ₪), כאשר בכתב התביעה לא פורט מדוע זה נתבע הסך של 300$ ולא 400$, מלוא דמי הקדימה ששילמו התובעים.

בכתב ההגנה, הסבירה הנתבעת כי בטיול נשוא התובענה טיפלה סוכנת נסיעות עצמאית, שאכן פעלה מטעמה של הנתבעת, היא הגב' אסתר בן הרוש.

כן טענה בכתב ההגנה כי העובדה שיהיו דמי ביטול נכתבה באופן מפורש בקבלה שקיבלו התובעים עם תשלום דמי הקדימה וכי הדבר אף הוסבר להם במפורש ובמפורט על ידי הגב' בן הרוש, בעת ביצוע ההזמנה.

כן הסבירה הנתבעת כיצד זה הועמד סכום התביעה על דרישה להחזר הסך של 300$ בלבד.

כל זאת, כאשר הנתבעת, באמצעות הגב' בן הרוש, הודיעה לתובעת כי הינה נכונה להעביר את ארבעת הכרטיסים שרכשה התובעת לשמות של 4 נוסעים אחרים, ככל שיימצאו ואכן נמצאה נוסעת אחרת שהצטרפה לקבוצה ושילמה לתובעים את הסך של 100$ במזומן, עבורה.