ת"ק 25499-11-13 איבגי נ' ביטוח הכשרה ואח'

עניינה של התביעה בנזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע במהלך תאונת דרכים.

על פי הנטען בכתב התביעה, רכבו של הנתבע 4, נהוג בידי בנו, (להלן: אלמליח), חנה ברחוב יוסף נדבה בירושלים במקביל למדרכה. רכבו של התובע חנה בצדו השני של הרחוב במאונך למדרכה.

אלמליח יצא מהחנייה, פנה בפניית פרסה על מנת להגיע לכיוון השני של נתיב הנסיעה, ותוך כדי פניית הפרסה הגיע הנתבע 5 (להלן: מזרחי) עם רכבו ופגע ברכבו של אלמליח והדף אותו לעבר רכבו של התובע. כתוצאה מכך נגרמו הנזקים לרכבו של התובע.

אין מחלוקת בין הנתבעים כי התובע זכאי לפיצוי הנתבע בגין הפגיעה שנגרמה לו, והשאלה העומדת לדיון היא במי תלוי האשם לקרות התאונה, באלמליח או במזרחי.

אלמליח טוען, כי מזרחי פנה עם רכבו מרחוב רינה ניקובה לרחוב נדבה. לטענתו הפנייה מצויה במרחק של 15 מטרים ממקום התאונה. עוד נטען כי מזרחי נסע במהירות תוך שהוא חוצה מעבר חצייה מבי להאט, ופגע ברכבו של אלמליח וזאת מבלי שאלמליח, אשר באותה עת כמעט והשלים את פניית הפרסה, יכול היה להבחין בו, וזאת בשל המהירות בה נסע.

מזרחי טוען כי רחוב רינה ניקובה ממנו פנה מצוי במרחק של כ- 100 מטרים ממקום התאונה, וכי עובר לתאונה הוא כבר היה בנסיעה לכיוון ישר מזה זמן. לטענתו, פניית הפרסה שביצע אלמליח נעשתה במהירות גדולה והוא לא הספיק לבלום חרף העובדה שבאותה עת נסע במהירות של כ-30 קמ"ש.

בדיון שנערך בפני היום העידו מנחם אלמליח, הנתבע 4, ובנו, ליאור, שנהג ברכב, וכן ברוך מזרחי, הנתבע 5.

מתוך העדויות עולה, כי את פניית הפרסה שביצע ליאור אלמליח נעשתה לא ניתן היה להשלים בנסיעה רצופה אחת, והיא חייבה עצירה, נסיעה קצרה לאחור כדי להתיישר ונסיעה נוספת לפנים לצורך השלמת הפנייה. פרטים אלה עולים הן מעדותו של הנתבע 4, הן מעדות בנו, אותן אני מקבלת ונתמכים בתיאור הפגיעה שספק רכבו של אלמליח.

מטבע הדברים, פניית פרסה המתבצעת באופן שתואר אורכת זמן ונעשית במהירות איטית.