ת"ק 25406-10-14 אלברק נ' ביטון ואח'

בפני סכסוך בין הצדדים לעניין רכישת מכשיר טלפון נייד.

התובע העמיד תביעתו על סך של 5,000 ₪, בגין החזר 1,500 ש"ח ששילם עבור הטלפון, והיתרה עבור עגמת הנפש.

טענות התובע:

טוען התובע, כי ביום 12.12.2013 פנה לנתבע 1, אשר פרסם מודעה למכירת המכשיר באתר "יד 2". לטענת התובע נכתב במודעה כי המכשיר נרכש מ"סלקום" ארבעה חודשים קודם לכן, והוא נמכר בשל קבלת מכשיר טלפון ממקום העבודה. התובע טוען כי המפרסם טרח לציין במודעה, שהוא מחזיק בקבלה עבור הרכישה.

מוסיף וטוען התובע, כי לאחר משא ומתן טלפוני קצר, סיכמו הצדדים שהתובע ירכוש את המכשיר בתמורה ל-1,500 ₪ (במקום 1,800 ₪ שדרש תחילה) שישולמו במזומן.

דא עקא, כי לאחר שסופק המכשיר לבנו של התובע, אשר נשלח מטעמו, התברר כי מדובר במכשיר מזויף. התובע הגיש תלונה במשטרה.

התובע המשיך וטען, כי מיד עם גילוי התרמית, יצר קשר עם הנתבע 1 והשניים נפגשו. בפגישה הטיל הנתבע 1 את האחריות על הנתבע 2. כן טען בפניו שמדובר במכשיר של הנתבע 2 והאחרון מתחייב להחזיר את הכספים שקיבל. אלא, שלאחר הפגישה, הודיע הנתבע 1 כי לא ישלם לתובע דבר.

טענות הנתבעים:

הנתבע 1 התגונן בטענה שכל האמור לא מיוחס לו אלא לנתבע 2 שהמכשיר היה בבעלותו. לדבריו, מסר את המכשיר, בשליחותו של הנתבע 2, למי שהגיע לקבלו, תמורת 1,500 ₪. הנתבע 1 הכחיש שהתחייב להחזיר לתובע את הכסף.

הנתבע 2 אישר את דברי הנתבע 1. לדבריו, הנתבע 1 נכח עמו, במקום בו נדבר להיפגש עם הרוכש. לכן ביקש ממנו להישאר שם עד להגעת הרוכש, משום שהיה עליו לעזוב.

הוסיף וטען הנתבע 2, כי הוא שפרסם את מודעת המכירה תחת הקטגוריה "סמארטפון" ומעולם לא ציין כי מדובר במכשיר מסוג "סמסונג גלאקסי 4".

הנתבע 1 הוסיף, כי בנו של התובע הגיע לקבל את המכשיר, הוציא אותו מהקופסא, בדק אותו ונטל אותו לרשותו.

דיון:

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים, וכן את עד התביעה (אחיו של התובע), ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אפתח בכך שהנטל רובץ על שכמו של התובע.

עסקינן בנטל כבד מהרגיל, משום שהתובע מייחס לנתבעים מעשים בעלי אופי וגוון פליליים.