בן חמו נ' מועצה מקומית זכרון יעקב

 רקע

1.בתקופה הרלבנטית לתביעה, במסגרת פרויקט "מתיחת פנים" לשיפוץ מבנים במימון משותף של משרד הבינוי והשיכון ורשות המקומית (להלן: "הפרויקט"), שיפצה הנתבעת מספר בנייני מגורים בשכונת רמת צבי בזכרון יעקב ובכללם בניין מס' 219 (להלן: "הבניין").

2.אין חולק על כך שבאותה עת היה התובע בעליהן של 2 דירות בבניין, דירות שהושכרו על ידו לאחרים.

3.ביום 4.3.08, בתום דיון של מליאת מועצת הנתבעת בשאלת השתתפות בעלי הנכסים בעלות מימון הפרויקט, הוחלט כי בעלי הנכסים המתגוררים במקום בעצמם, או כאלה המאפשרים לבני משפחתם מדרגה ראשונה להתגורר בו מבלי לשלם דמי שכירות - לא יידרשו לשלם בעבור השיפוץ, ואילו בעלי הנכסים שאינם נכללים בקבוצה הנ"ל - ישלמו למועצה את העלות בפועל, קרי סכום של כ- 11,000 ₪ בעבור כל יחידת דיור.

4.בהתאם להחלטה זו, חויב התובע בתשלום סך של 22,000 ₪ לנתבעת.

5.התובע מיאן להשלים עם ההחלטה וביום 6.5.09 פנה בכתב אל מי שכיהן אז כראש מועצת זכרון יעקב, מר אלי אבוטבול, בבקשה להעמיד את סכום השתתפותו במימון הפרויקט על סך של 11,000 ₪ בלבד.

6.אין חולק על כך שבמהלך הזמן שחלף מאז, לא שילם התובע לנתבעת מאומה.

7.בתאריך 31.1.16, לאחר שנשלחה אליו התראה בטרם הגשת תביעה לתשלום חובו לנתבעת אשר תפח ועלה עד אז לכדי 29,400 ₪, חתם התובע על הסכם פשרה עם הנתבעת, שבמסגרתו סוכם כי ישלם לה סך של 22,500 ₪, ב- 10 תשלומים חודשיים באמצעות כרטיס אשראי, עד ולא יאוחר מיום 26.3.16, והוא עשה כן (להלן: "הסכם הפשרה").

8.בתביעה המונחת לפני עותר התובע להשבת הסכום ששולם על ידו כאמור וטוען כי חתימתו

על הסכם הפשרה בוצעה בעקבות איומי עורך הדין שייצג אז את הנתבעת, כי הנתבעת רימתה אותו בכך שהסתירה ממנו את העובדה שראש המועצה דאז, מר אלי אבוטבול, אישר את בקשתו להנחה וכן כי "אף אחד מהדיירים האחרים בבניין לא שילם".