מיכאליאן נ' יצחקי ואח'

1.בפניי תביעה להחזר חובו של התובע מאת הנתבעים בין השנים 2011-2016.

התובע עותר לסכום של 5,855 ₪. הסכום מורכב כדלקמן:

א. בין השנים 2011-2012- 3,240 ₪ בגין 228 משלוחי פרחים.

ב. בין השנים 2013-2014- 1,865 ₪ בגין 114 משלוחי פרחים.

ג. שנת 2015- 130 ₪ בגין יתרת חוב נוספת.

ד. בשנת 2016- 620 ₪ בגין 45 משלוחי פרחים.

גרסת התובע היא:

התובע ביצע משלוחים אשר הוזמנו על ידי הנתבעים ובוצעו ברכביו הפרטיים בתמורה לקבלת תשלום עבור כל משלוח שבוצע לפי חישוב שוברי התשלום שמסר התובע לידי הנתבעים. לטענת התובע, שררו בין בעלי הדין יחסי אמון מלאים לכך שכל המשלוחים ישולמו במלואם. כמו כן, התובע הסכים בכל הפעמים לדחיית תשלום אשר הובטח על ידי הנתבעים כי ישלמו במועד שיתאפשר להם לשלם.

וכך מסר התובע לבית המשפט:

"המשכתי לעבוד אתו כי היו לנו יחסים של אמון. סמכתי עליו והבנתי שאולי החנות בקושי כספי ואני מוכן לתת אשראי ולהיות סבלני". (ע"מ 1 לפרוטוקול מה13.12.17, שורות 17-18).

ההסדר בין התובע לבין הנתבעים בכל הקשור עם ביצוע המשלוחים היה כדלקמן:

א. בין השנים 2011-2012, התובע ביצע משלוחים ושוברי המשלוח שטרם שולמו נשמרו על ידי נתבע 1 לאחר ספירת הסכום יחד.

ב. בין השנים 2013-2016, לאחר שנצבר חוב גדול, התובע שמר בחזקתו את שוברי המשלוח שטרם קיבל עבורם שכר.