ת"ק 25002-04-15 מאירוביץ נ' מסדר הכרמליתים היחפים

לפניי תביעת התובעים, שיצאו מנכס של המשיבה בדמי מפתח בשנת 2006, לתשלום הארנונה לשנת 2005.

התובעים צירפו לכתב התביעה רק עמוד ראשון מתצהיר דייר יוצא, חתום על ידם, בו נקבע, בין השאר, התשלום עבור חלק הדייר היוצא. עוד נקבע "אנו מסכימים לקבל את דמי המפתח בשמונה תשלומים חודשיים כאמור וללא תוספת ריבית כלשהי בכפוף לכך שבעל הבית יהיה אחראי בלעדי לשלם את חוב הארנונה בגין המושכר עבור שנת 2005".

הנתבע צירף לבקשה לדחייה על הסף, המהווה את כתב ההגנה מטעמו, את התצהיר כולו, ומהעמוד השני עולה כי הוא נחתם ביום 3/2/06. מכאן טוען הנתבע כי זכות התביעה התיישנה.

לכתב התביעה צורפו בנוסף מכתב דרישה מאת העיריה מיום 1/9/13 בגין חוב בסך כ-131,000 ₪, ומכתב ב"כ הנתבע אל ב"כ התובע מס' 1 מיום 28/10/13 לפיו הנתבע טוען כי לא הפר את ההסכם, וכי בכוונתו לכבד את התחייבויותיו ולתקן מחדליו, אם ימצא כי לא בוצעו.

הנתבע צירף דף חשבון (ליום 21/5/13), שקיבל מחברו, לפיו החוב בגין שנת 2005 בלבד הינו כ-13,000 ₪ ולמבקש חובות מלפני כן, מהשנים 2003-2004 וכן לשנת 2006. הנתבע טוען כי התובעים לא יוכלו לטעון כי לא היו מודעים לעילת התביעה (סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958), לאור העובדה שננקטים נגדם הליכים ע"י עו"ד כהן ניסן מטעם העיריה.

לגוף התביעה טוען הנתבע כי התובעים לא קיימו את חלקם בהסכם, לא שילמו חובות ולא מסרו את החזקה במועד, ועל כן קיזזה התובעת את הסכומים שהגיעו מהתובעים כנגד הארנונה, שהיה עליה לשלם. לסיום טוען הנתבע כי התובעים נמנעו מהגשת התביעה במשך שנים, על מנת לגרום לנתבע נזק ראייתי.

בדיון לפניי נשמעו הצדדים, והתובע מס' 1 השיב לשאלתי כי לא שילם עד היום את הארנונה לשנת 2005 בשל העדר יכולת, טען כי פנה למשיבה פעם אחר פעם, לא בכתב, ותמיד הובטח לו שהעניין בטיפול, עד שבשנת 2013 הגיעו אליו גובים מטעם עיריית חיפה, והוא נאלץ להגיע להסדר ושילם כ-120,000 ₪ בצ'קים דחויים. לא היה בידו להציג אסמכתא לכך.

התובע מס' 2 הוסיף כי לאחר סיום עניין דמי המפתח שכר אצל הנתבע משרד לעסק חדש, וגם הוא היה פונה אל האב ארנסטו, נציגו הקודם של הנתבע, והובטח לו כי העניין בטיפול. גם התובע מס' 2 מציין כי כאשר התחילו להגיע חשבונות ע"ש התובע מס' 1, שהנכס היה על שמו בעיריה, פנה לב"כ הנתבע, שאמר שהוא מטפל בעניין, ולאחר מכן התנער מהתחייבותו.

האב פאוסטו ספנילי, נציג הנתבע, העיד כי נודע לו על הארנונה רק בשנת 2013, והוא ציין כי הוא מייצג את הנתבע מתחילת שנת 2013, ולפיו היה נציג אחר בשנת 2012 ואחר לפני שנת 2011. לדבריו גם הנציג הקודם לא ידע מהעניין. האב ספנילי ציין כי לא הכיר את התובע מס' 1 ואת התובע מס' 2 הכיר בתחילת שנת 2014, בקשר עם חובות של האחרון בקשר עם נכס ששכר מהנתבע, והוא לא העלה בפניו את העניין נשוא התביעה. הוצגו צ'קים שמסר התובע מס' 2 לנתבע עבור שכירות המשרד לז.פ. 25/2/14 עד 25/8/14 (נ/1), והנתבע טען כי לו היה התובע מס' 2 סבור כי מגיעים לו כספים מאת הנתבע, יכול היה לקזז את הסכומים אלה כנגד אלה.