מלמוד נ' פירר

זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 28.2.15 שבה היו מעורבים רכב התובעת נהוג ע"י בעלה ורכב נתבעת 1 שהיה מבוטח אצל נתבעת 2. התובעת עותרת לסכום של 3,356 ₪ שמורכב מהוצאת התיקון ושכר השמאי.

גם התובעת וגם בעלה שנהג ברכב מסרו גרסה פשוטה וזהה: רכבם נסע במסלול האמצעי ברחוב גיבורי ישראל. הנתבעת נסעה במסלול המקביל בצד ימין לרכב התובעת וחתכה מצד ימין לצד שמאל ללא התראה או איתות. לכן חלק אחורי שמאלי של רכב הנתבעת שפשף את חלק קדמי ימני של רכב התובעת.

מדובר על פגיעה מינורית שתוקנה בתמורה ל- 2,900 ₪ עובדת פחחות, צבע וכיוון פרונט.

הנתבעת טוענת שלא היא עברה מסלול אלא הנהג של רכב התובעת. גרסה זאת מקבלת תמיכה מסוימת ע"י הצהרה של עדה ( נ/1 ) שישבה עם נתבעת 1 ברכב..

יש מקום לציין שלטענת הנתבעת והעדה, בעלה של התובעת לא רצה למסור פרטים אחרי התאונה. יחד עם זאת אין מחלוקת על כך שהנתבעת המשיכה לנסוע אחרי התאונה ועצרה כתוצאה מצפצוף של נהג רכב התובעת. לכן לטענת התובעת לא הנהג רצה להתחמק מהתאונה אלא הנתבעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. כללית העדפתי את גרסתם של התובעת ובעלה מול גרסת הנתבעת. דברי התובעת ובעלה היו משכנעים ועקביים.

2. השתכנעתי שהנתבעת בחוסר צומת לב עברה מסלול באופן שגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב ומיקום ואופי הפגיעה ברכב התובעת מתיישב עם המסקנה האמורה.

3. לא הייתה לבעל של התובעת כל אפשרות להתחמק מההתנגשות.