ת"ק 24889-04-14 חסן ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

בתאריך 18.7.12, ברח' לבונטין שבחיפה, ארעה תאונת דרכים, כאשר רכבו של התובע, הנהוג על ידו, נפגע על ידי רכבו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 1, שהיא גם הצד השלישי.

בגין התאונה הוגשו התביעה העיקרית והודעה לצד ג', היא הנתבעת 1, אך כאשר כתב התביעה הופנה גם כלפי הנתבע וגם כלפי הנתבעת 1, לא היה צורך במשלוח ההודעה לצד ג' וחבות הנתבעים בפיצוי התובע – דינה להתברר בתובענה.

לטענת התובע, כפי שפירט בתביעתו ובעדותו בביהמ"ש, משהבחין ברכב הנתבע הנוסע לעברו, לאחור – עצר את מכוניתו והחל לצפור לנתבע, כדי להזהירו, אולם הנתבע לא שעה לצפירותיו, המשיך בנסיעתו לאחור, כשהינו נוסע כך מרחק גדול של כ-50 מ', ופגע ברכבו של התובע.

כתוצאה מכך, נגרמו לרכבו של התובע נזקים, כפי שנקבעו בחוו"ד השמאי שבדק את הרכב ביום 24.7.12.

התובע צירף לכתב תביעתו את כל פניותיו אל הנתבעת, עד שבתאריך 12.12.13, כשנה וחצי לאחר התאונה, הודיעה הנתבעת 1 לתובע כי עם תום בדיקותיה, החליטה לדחות את תביעתו, הואיל ו: "עפ"י מידע שבידינו, עובדות האירוע הנטען על ידך לא התרחשו במציאות, כפי שנטען, ועל כל פנים לא הוכחו".

הנתבע הגיש כתב הגנה, בנפרד מהנתבעת 1.

בכתב הגנתו, אישר כי נסע לאחור ופגע ברכבו של התובע.

כן טען כי בהיותו מבוטח של הנתבעת 1, הינו תמה מדוע לא פיצתה את התובע ועל כן הגיש הודעת צד שלישי לחב' הביטוח מטעמו, היא הנתבעת 1.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה, וטענה בו כי אכן הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובע, אך היתה זו פגיעה קלה בלבד והנזקים להם טוען התובע לא נגרמו כלל בתאונה אלא "במועד אחר ובנסיבות אחרות".

לטעמה של הנתבעת 1, וזאת לאחר שמינתה חוקר לבדוק את האירוע, הגיעה לכלל מסקנה כי "התובע והנתבע 2 חברו יחדיו להטיל על הנתבעת 1 תשלום תגמולי ביטוח שלא כדין, בגין נזקים שנגרמו בנסיבות אחרות ולא כתוצאה ממעורבות רכב המבוטח" (סע' 8 לכתב ההגנה).