עואמי נ' בוסקילה

1.תביעה לתשלום שיק ע"ס 1,200 ₪, שנמסר לתובעת ע"י הנתבעת ואשר בטרם נפרע בוטל ע"י הנתבעת.

תמצית טענות התובעת הינה כי השיק ניתן לאחר שהתובעת רכשה בעבור בעלה של הנתבעת מכשיר טלפון נייד, כשהיא משלמת בעבורו בתשלומים חודשיים, ולאחר שבעלה של הנתבעת חדל מלשלם לה תמורתו כעבור מספר תשלומים בודדים ששילם לה. סכום השיק מהווה את יתרת החוב בגין המכשיר.

לתמיכה בטענתה הציגה התובעת חשבונית חיוב מחברת פרטנר ממנה נרכש הטלפון.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי השיק ניתן לתובעת כמחווה חברית ועל מנת לסייע לה בקושי כלכלי אליו נקלעה לטענתה, אלא שבסמוך לאחר מסירת השיק לידיה גילתה שהתובעת אינה נוהגת כמי שהפרוטה אינה מצויה בכיסה, שעה שהתגלה לה כי סעדה בבית קפה עם חברתה, ולכן כעסה וביטלה את השיק. כן טענה כי ככל שיש לתובעת דרישות מבעלה שתפנה אליו.

בדיון שהתקיים העיד בעלה של הנתבעת כי אכן רכשה התובעת טלפון בעבורו, אולם תמורתו שולמה לה על ידו במלואה, במזומן.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיובהר להלן.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.תחילה יצוין כי מדובר בתביעה על פי שיק כאשר בהתאם להוראות סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] חזקה כי הנתבעת נעשתה צד לשטר בעד ערך שניתן בגינו.

לפיכך, עקרונית על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא ניתנה תמורה בעד השיק או כי ניתן כמתנה והיה מקום לבטלה.

הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את גרסתה בכל ראיה. דווקא האמירה בשולי כתב ההגנה כי אם יש לתובעת טענות ודרישות כלפי בעלה שתתבע אותו מרמזת על שהתברר בדיון - כי אכן התובעת רכשה בעבורו מכשיר טלפון, כפי שהעיד בעלה של הנתבעת בעצמו.

עדותו באה בסתירה לעדות הנתבעת, אשר העלתה רק בדיון טענה לפיה אכן רכשה התובעת מכשיר טלפון בעבור בעלה, אלא שכלל אין עליו חובה לשלם תמורתו שכן התובעת הסבה נזק לטלפון קודם שלו ועל כן למעשה חבה לו מכשיר זה ללא תשלום. יוזכר, כי בעלה של הנתבעת העיד כי שילם תמורתו לתובעת. מדוע שילם אם כן, אם כלל לא היה חייב לעשות כן.