מלול ואח' נ' רכטר

בתאריך 16.12.15, בצומת הרואה שבכביש מס' 4, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של תובעת 2 מסוג דייהטסו מ.ר. XXX-XXX אשר היה נהוג באותה עת בידי תובע 1 שהוא בן זוגה (להלן: "רכב התובעת"), לבין רכבו של הנתבע (להלן: "רכב הנתבע") שנסע לפניו.

בעדותו בבית המשפט תיאר תובע 1 את נסיבות התאונה, כך:

"...כשהגעתי כ-200 מטר מצומת הרואה הבחנתי ברכב שנוסע לא כ"כ ברור,

הרמזור עבר לכתום והוא המשיך לנסוע. אני נסעתי לאט. עצרתי כמה מטרים

לפני קו העצירה, הוא נכנס לתוך הצומת ונעצר כשהרמזור היה כבר אדום ועצר

בתוך הצומת, ואז החליט שהוא נוסע אחורה, יש לו רכב גדול מאוד עם וו גרירה,

והוא פשוט נסע אחורה. מאחוריי היו שיירה של מכוניות, לא היה לי לאן לנסוע

אחורה ולכן צפרתי לו, הוא המשיך לנסוע אחורה ולא שמע את הצפירות שלי,

עד שפגע בי...".  

בהמשך טען תובע 1 כי הנתבע הודה בפניו שלא הבחין בו ולא שמע את צפירותיו משום ש"שמע מוזיקה בפול ווליום" וכן כי הלה הבטיח לתקן את הנזק שנגרם לרכב התובעת ולאחר שאמר כי "אין לו ביטוח לרכב" הציע לו שיביא את רכב התובעת אל המוסך שלו לשם תיקונו. תובע 1 אשר נסע עם הנתבע אל המוסך, טען כי עשה כן רק על מנת לקבל מהנתבע את מלוא פרטיו (שאותם הוא סרב למסור לו קודם לכן) ולא לשם תיקונו של הרכב בפועל וציין כי הרכב לא שלו ולכן הוא בכלל לא היה רשאי להחליט על כך. לתמיכת הטענה האחרונה השמיע תובע 1 הקלטה בה הוא נשמע מבקש מהנתבע את פרטיו וזה מסרב למסור לו את מספר תעודת הזהות שלו או את כתובתו, אומר לו כי "שום דבר לא קרה לרכב" ומבקש "לדבר עם מישהו נורמלי ולא עם מישהו לחוץ".למחרת היום ולאחר שקבל מהנתבע את פרטי שמו ומספר הטלפון שלו וצילם את לוחית הרישוי של רכבו, נפגשו תובע 1 והנתבע במוסך "סע לאט" אליו הפנתה אותו חברת הביטוח של רכב התובעת, הנתבע הודה כי "פגע בו כשנסע אחורה" והויכוח בין הצדדים נסוב על גובה הנזק בלבד.

בסופו של דבר, כך לטענת תובע 1, סוכם בין הצדדים כי המוסך יבדוק האם ניתן לתקן את הנזק שנגרם לפגוש הקדמי של רכב התובעת באמצעות חלק משומש ומאחר שחלק כזה לא נמצא, הוחלף הפגוש בחדש. דא עקא, שהנתבע אשר טען בתחילה כי "זה יקר מדי" ולבסוף הסכים לשלם בעבור התיקון, לא עשה כן.

הנתבע, אשר טען כי לנוכח הפגיעה שנמצאה בחלק הפנימי של הפגוש הקדמי ברכב התובעת, אין זה הגיוני שחלקו החיצוני לא ניזוק גם כן, אישר בעדותו בפני כי הסכים לממן את התיקון, אלא שבעל המוסך שתיקן את רכב התובעת אמר לו שהוא בכלל לא מתכוון לחפש חלק משומש מכיוון שהוא יודע ש"אין כאלה בארץ" והחליט להחליפו בחלק חדש ובעלות של "פי שלוש" מעלות תיקון הפגוש כפי שהוצעה במוסך שלו. בתשובה לשאלתי אישר הנתבע כי "לא היה לו אז ביטוח משום שתוקפו פג והוא לא שם לב".

בהתייחסותה לטענות הנתבע סיפרה תובעת 2 כי בעל המוסך שתיקן את רכבה הסביר לה שהפגיעה בחלק הפנימי של פגוש רכבה ובו בלבד, נבעה מכך שמדובר היה בפגיעה מוו-הגרירה שהיה מותקן ברכב הנתבע (ר' בתצלומים הצבעוניים שהוגשו – ת/1).

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.