דעדוש נ' רזניק ואח'

רקע

בתקופה הרלבנטית לתביעה זו, היתה התובעת בעליה של החנות "דידו סלולר" בפרדס חנה (להלן: "החנות") ואילו נתבע 1 ניהל במקום סמוך את המעבדה לתיקון מכשירים סלולריים שבבעלות אביו - נתבע 2 (להלן: "המעבדה").

במסגרת יחסי החברות והעבודה הקרובים שנרקמו ביניהם במהלך הזמן, סיפק נתבע 1 לתובעת שירותי תיקון למכשירים סלולריים ואילו היא סיפקה לו פריטי ציוד ורכיבים שונים, בתמורה לכך. על בסיס יחסי האמון ששררו ביניהם ניהלה התובעת הן את רישום השירותים שסופקו לה על ידי נתבע 1 והן את רישום פריטי הציוד והרכיבים שהלה נטל מן החנות בתמורה לשירותיו.

דא עקא, שבשלב מסוים עלתה מערכת היחסים בין התובעת לנתבע 1 על שרטון.

בתביעה המונחת בפני טוענת התובעת כי בעקבות בדיקה וחישוב שנערכו על ידה לאחר התערבות אביה ובדיקתו את מצב חשבונה, התחוור לה כי שווי הציוד שנלקח על ידי נתבע 1 מן החנות עלה בהרבה על שווי התיקונים שהוא ביצע עבורה במעבדה.

הנתבעים מאשרים את גרסת התובעת בכל הנוגע לאופן ההתנהלות ההדדי שתואר על ידה, אך כופרים בטענותיה לגבי החוב.

טענות התובעת

התובעת, העותרת לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 17,962 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הסבירה במהלך עדותה בבית המשפט את שיטת העבודה שהיתה נהוגה בינה לבין נתבע 1 וכיצד חישבה את סכום תביעתה:

"...התחלנו לעבוד יותר חזק, יותר התחילו תיקונים, החנות התחילה להתפתח,

גם הקשר שלי איתו נהייה יותר חברי. לאלכס לא היה כסף זמין לקנות סחורה

אז אני הייתי קונה את כל הסחורה והיה לי מלאי של הכל בחנות. הוא היה גם  

מעבדה לכל דבר. הוא היה בא, לוקח ממני גם בכללי חלקי חילוף, מסכים וכל