שאהין נ' אלכרמל - המכון הגבוה להשכלה בע"מ

1.לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעת בסכום של 17,200 ₪. התובעת טענה כי בתחילת חודש אוקטובר 2015 נרשמה לקורס ספרות אצל הנתבעת, שילמה מראש לפני תחילת הקורס סכום של 17,200 ₪, מיד עם תחילת הקורס גילתה כי הקורס אינו מתאים לצרכיה והודיעה כי איננה מעוניינת להמשיך את לימודיה. הנתבעת סירבה להשיב לידי התובעת את הסכום הכספי ששילמה וניסתה לשכנעה לעבור למסלול לימודים אחר. משלא הסכימה התובעת להצעה, דחתה הנתבעת את בקשת התובעת להחזר התשלום הכספי.

2.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת הגיעה למכללה בליווי אמה וסבתה, נרשמה למסלול ספרות משולב ביום 6.10.15, וחתמה על חוזה התקשרות לאחר שקיבלה הסברים מקיפים ומלאים אודות מסלול הלימודים, תנאי הלימוד וגובה שכר הלימוד. המסלול שבחרה התובעת כלל מספר קורסים, שחלקם בפיקוח משרד הכלכלה. התובעת ביקשה לשלם במזומן ולכן ניתנה לה "הנחת מזומן" בסך 1,300 ₪ ותיק מוצרי איפור במתנה בשווי 1,000 ₪ - כך שבמקום שתשלם שכר לימוד על סך של 17,500 ₪, שילמה התובעת סכום של 16,200 ₪.

3.התובעת הגישה בקשה להפסקת הלימודים ביום 25.1.16 וקיבלה תשובה לפיה עפ"י טופס ההתחייבות / ההסכם עליו חתמה, בנסיבות העניין, איננה זכאית להחזר הכספי, עפ"י הוראות סע' ג' להסכם – לאור העובדה כי חלפו 3 חודשים ממועד הרישום למסלול. הנתבעת ביקשה להוסיף כי התובעת רצתה להוסיף קורס נוסף בחודש דצמבר 2015 בעלות 5,150 ₪ אך עזבה את הקורס לאחר המפגש הראשון והיא לא חויבה בגינו. הנתבעת טענה לחילופין כי במידה וביהמ"ש יבקש לבחון את הקורסים שפורטו, עלות המפגשים בהן נכחה התובעת מגיע לסכום של 17,000 ₪.

4.בתאריך 17.1.17 התקיים בפניי דיון אליו לא התייצבה התובעת, והתייצב נציג מטעם מנהל הנתבעת –מר ג'רייס בשארה. נציג הנתבעת ציין בפניי במעמד הדיון כי היו ניסיונות לסיים את התביעה מחוץ לכותלי ביהמ"ש, אשר לא צלחו. במעמד הנציג, קבעתי מועד חדש לדיון ליום 5.4.17.

5.ביום 4.5.17 התקיים בפניי דיון בנוכחות הצדדים, במהלכו שמעתי את התובעת, ואת העדה מטעמה (אמה- הגב' רינה שאהין) ונציג הנתבעת. הדיון התקיים בשפה הערבית בהסכמת כל הצדדים, לאור הודעת התובעת והוריה אשר נכחו בדיון כי אינם מבינים היטב את השפה העברית. דברי הצדדים תורגמו לפרוטוקול על ידי בית המשפט.

6.לאחר שעיינתי במסמכים שהובאו בפניי ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל חלקית.

7. התובעת טענה בפניי כי הנתבעת לא הבהירה לה כי השתתפותה בקורסים תחייבה לרכוש ציוד נוסף הנדרש ללימודים (כיגון ערכת ציפורניים או איפור). בשל קושי כלכלי היא לא יכלה לעמוד בדרישות הקורסים לתשלום נוסף עבור הערכות והציוד הנדרש לכל קורס ובהתאם ביקשה לבטל את השתתפותה במסלול אליו נרשמה. לגרסתה, במועד הרישום לקורס אצל הנתבעת, ישבה עם יועצת אשר הסבירה לה אודות מסלול הלימודים והיא חתמה על ההסכם ללא שהבינה את תוכנו מאחר ונכתב בשפה העברית, אותה איננה מבינה היטב.

8.הסכם ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת נחתם על ידי התובעת ביום 6.10.15 ועל ידי נציג הנתבעת ביום 15.10.17 . הוראות ההסכם אינם מלמדות כי המשתתף בקורס חייב לרכוש ערכות איפור או ציוד כלשהו לצורכי הקורס.

9.נציג הנתבעת לא הכחיש כי משתתפי הקורס נדרשים לרכוש ציוד לצורכי הלימודים כאשר עלות הציוד איננה נכללת בשכר הלימוד שנגבה על ידי הנתבעת.

10.אין חולק כי רק בתאריך 19.1.16 הגישה התובעת בקשה להפסקת לימודיה בכתב, לאחר שחלפו 3 חודשים ממועד חתימת הסכם ההתקשרות עם התובעת. התובעת טענה כי ביקשה להפסיק את הלימודים חודש לאחר שהחלה ללמוד, והרבה לפני מועד הגשת הבקשה וכי פנתה לנציגי הנתבעת אשר ביקשו לשכנעה לעבור למסלול לימודים אחר.