ת"ק 24252-03-17 קורן ואח' נ' ברק סוככים הצללה ושיווק בע"מ

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת בסכום של 5,000 ₪. הנתבעת, חברה המייצרת והמוכרת סוככי שמש מתקפלים ופרגולות בכל רחבי הארץ.

על פי כתב התביעה פנו התובעים לנתבעת על מנת לקבל הצעת מחיר לביצוע סוכך בכניסה לביתם כדי להגן על דלת הכניסה משמש וגשם. לטענת התובעים לאחר ביקור בנו של בעלי החברה, מר אודי ברק, קיבלו הצעת מחיר ביום 25.10.11 על סך של 4,225 שבו פורטו מרכיבי הסוכך ועלותם וכן צוין במפורש על ידי מר ברק לטענתם במפורש בכתב ידו כי תקופת האחריות היא על כל אחד מהמרכיבים. לטענת התובעים מאחר וקיימת לטענתם תחרות קשה בין חברות המייצרות ומוכרות מוצר דומה, שיוון מר ברק את הסוכך תוך מתן אחריות מוגדלת. לטענת התובעים, הובהר על ידי מר ברק כי האחריות על הבד הינה לא רק על דהייה ועובש אלא על כל פגם שקורה לבד. זאת ועוד, נטען כי על הבד ניתנה אחריות של 5 שנים, על הזרועות 3 שנות אחריות ועל המנוע 7 שנות אחריות. נוכח האמור, כך נטען, הסכימו התובעים לרכוש את הסוכך מאת הנתבעת.

בתאריך 22.1.12 שילמו התובעים סכום של 4,220 ₪ והוזמן הסוכך.

כאשר הותקן הסוכך לטענתם, התברר כי הסוכך אינו מגן מספיק על הדלת משמש מצד מערב. למקום הוזמן שוב נציג הנתבעת ובתאריך 3.5.12 קיבלו התובעים הצעת מחיר נוספת להארכת הסוכך. לטענת התובעים הנציג שהגיע אליהם נשאל אם הפתרון המוצע מקובל על מר ברק. בתאריך 6.5.12 הוסיפו התובעים סכום נוסף של 2,200 ₪ והסוכך המוארך הותקן. לאחר תקופה של שנתיים המנוע הפסיק לעבוד והוחלף על ידי הנתבעת תוך שצוין כי בפתיחת הזרוע אסור לפתוח עד הסוף, הזרוע צריכה להישאר מקופלת מעט. לטענת התובעים, בהחלפת המנוע הותקן הסוכך כך שהזרוע לא נפתחה עד הסוף אלא נשארה כפופה בפתיחה מלאה. לטענת התובעים בתקופה האחרונה הבד נקרע בקצה הקדמי, כמו כן הופיעו חורים בבד במקומות שונים על גבי הסוכך.

התובעים פנו לנתבעת על מנת לממש את האחריות שניתנה במועד הקניה על הבד. התשובה שקיבלו מהנתבעת היתה שהאחריות לבד היא לדהייה או עובש בלבד ועל כן, החלפת הבד צריכה להיות על חשבון התובעים שעלותה על פי כתב התביעה היא 2,300 ₪. בתאריך 12.12.16 פנו התובעים לנתבעת בכתב וביקשו לתקן את הבד על פי הסכם ההתחייבות לאחריות של 5 שנים. לטענת התובעים, תגובת הנתבעת היתה כי מוצע לתקן את הקרע בעלות של 700 ₪ פלוס מע"מ. אין התייחסות כלל לטענת התובעים לחורים שבבד.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וממנו עולה כי התביעה לוקה בחוסר יושר וזאת נוכח העובדה שהתובעים תובעים סכום של 5,000 ₪ כאשר סוגיית המחלוקת היא עלות תיקון בשיעור של 700 ₪+ מע"מ ובסך הכל בסכום של 819 ₪ . לטענת הנתבעת, התובעים הציגו לבית המשפט פרטים שקריים וזאת נוכח העובדה שבהצעת המחיר כלל לא מצוינת הבטחה כאמור בכתב התביעה. ההיפך הוא הנכון, בתעודת האחריות המודפסת על גב כל הצעה נכתב במפורש בסעיפים 5 ו – 6 שהאחריות לבדים היא רק נגד דהייה ועובש ולמשך 5 שנים. הנתבעת מציינת בכתב ההגנה כי המנוע איננו ניתן לתיקון ולפיכך כמעט תמיד מוחלף ומנגד בד של סוכך ניתן לתקן.

יחד עם זאת, הוסיפה הנתבעת וציינה כי טכנאי מטעמה ביקש בבית התובעים ובחן ביסודיות את ה"קרע" ואת יתר טיעוני התובעים. על פי הממצאים, פרט לבלאי טבעי שנגרם לבד אחרי 5 שנות מימוש, נוצר קרע קטן בשוליים ובאורך של 10 מ"מ במקום שבו קדמת הבד מחוברת במסמרה לקורה הקדמית. זאת ועוד, ציינה הנתבעת כי בחינה מדוקדקת של הקרע מעלה שהבד ניזוק כאשר נשאר פתוח ברוח חזקה אשר הניפה כלפי מעלה את שול הבד וניסתה לנתק אותו ממקום חיבורו בקצה הקורה הקדמי. לטענת הנתבעת, תיקון הבד איננו פעולה מורכבת והנתבעת הציעה לתובעת תיקון בעלות של 700 ₪.

התובעים הגישו התייחסות לכתב ההגנה וחזרו על טענותיהם.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בפני טען כל צד את טענותיו.

התובעים חזרו על האמור בכתב התביעה. התובע הציג תמונות שצולמו על ידו של הסוכך שמתחיל להיקרע בצד השני. עוד טענו התובעים כי מה שנרשם על ידי מר ברק מחייבו וכי על הנתבעת לתקן את הסוכך שנמצא באחריות מוצר. לטענת התובעים, הקרע הראשון היה אחרי 4 וחצי שנים. עוד טען התובע כי יצר קשר עם חברת "עוגן פלסט" וברר פרטים לגבי החומר ממנו עשוי בד הסוכך ונאמר לו שהחומר אמור להחזיק 10 שנים. עוד ציין התובע כי הסכמות בע"פ שניתנו על ידי נציג הנתבעת צריך לכבד. התובע הפנה שאלות לנציג הנתבעת.

נציג הנתבעת ציין בעדותו כי הקרע הוא היקפי ועל פס ההלחמה. עומק הסוכך הוא 2.5 מטר ואורך הבד הוא 2.8. מטר. עוד נטען כי ניתן לעשות פס הלחמה חדש וזה יהיה כמו חדש. לגבי החורים בבד ניתן להחליף יריעה נקודתית. נציג הנתבעת ציין כי היו מוכנים להחליף ולקחת את הבד ולנקותו ולראות היכן התקלה ואם יש חורים להחליף אותם וכי על היריעה הנוכחית נדרש סכום של 700 ₪ והתובעים לא הסכימו לה.

התובעת 1 העידה אף היא וציינה כי הובטח לה כי תינתן אחריות מלאה ואולם כשנשאלה על ידי בית המשפט אם שאלה מה קורה במקרה שהבד נקרע השיבה שהיא לא זוכרת ששאלה. עוד הוסיפה, כי התובעים שילמו פעמיים נוכח העובדה שהסוכך הראשון לא היה מתאים בגודלו.

בהמלצת בית המשפט ועל מנת לאפשר לצדדים להתייעץ ביניהם ולנסות להגיע להבנות כחלק מתודעת שירות הסכימו הצדדים כי תערך הפסקה. לאחר הפסקה התברר כי לא הושגה הסכמה כלשהי בין הצדדים וכי לא ניתן לגשר במחלוקת שבין הצדדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות הצדדים שוכנעתי כי יש לדחות את תביעת התובעים. ראשית יאמר כי לא הוצגו בפני תעודות אחריות של חברות אחרות אשר נטען על ידי התובעים כי פנו אליהם. זאת ועוד, התובעים תובעים פיצוי בסכום שעולה כדי עלות מוצר חדש, דבר שאיננו תואם את האמור בכתב תביעתם כי הם למעשה תובעים את תיקון הנזק שנגרם לטענתם.

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בהיקף האחריות בגין המוצר שבביתם. בחלוף זמן רב מאד, למעלה מ4 שנים, טוענים התובעים כי על הנתבעת לתקן את הבד של הסוכך על חשבונה שכן המוצר מצוי במסגרת האחריות. יצויין, כי על פי כתב התביעה, עולה כי בתובעים טוענים כי בתקופה האחרונה הבד נקרע בפינה ומופיעים חורים. לא צויין מתי התגלו החורים. מדובר בסוכך המצוי מחוץ לבית ומן הסתם לאופן השימוש יש משמעות בין אם מדובר בפגעי טבע, רוחות וגשמים שיש בהם כדי להשפיע על המוצר.

באשר להיקף האחריות על המוצר. אין מחלוקת כי בתעודת האחריות מצוין כי האחריות ל5 שנים היא ואולם האחריות על הבד הינה רק ככל שהדבר נודע לדהיית המוצר ועובש.