ת"ק 24184-04-15 חורב נ' בהנהלת גיגי בראנס ובניו

באוקטובר 2014 קנתה התובעת מהנתבעת סלון מתצוגה תמורתו שילמה סך של 4,500 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, נתגלה בסלון משימוש ראשון פגם שחייב תיקון. הנתבעת שלחה דרך היצרן עובד שתיקן את הפגם על יד התקנת רגל אמצעית שהייתה חסרה אלא שהתקלה חזרה ושוב נשלח עובד מטעם הנתבעת אשר קבע כי הסלון לא תקין.

נעשה ניסיון לפתור את הבעיה על ידי החלפת הסלון בסלון חדש מסוג אחר אלא שהדבר לא התאפשר עקב כך שהנתבעת דרשה הפרש מחיר בסך של 3,000 ₪ דבר שהתובעת לא הייתה מוכנה לקבל.

הנתבעת טענה להגנתה כי הסלון נרכש מתצוגה במחיר מוזל וכי תלוי בחנות שלט שאין אחריות למוצר בתצוגה. בנוסף, ניסתה הנתבעת לרצות את התובעת על ידי שדרוג הסלון במחיר עלות אך התובעת לא הסכימה למרות שבעלה הסכים.

בישיבה שהתקיימה היום שמעתי באריכות ובקשב רב את טענות התובעת. התובעת לא הציגה צילומים ולא הביאה את בעלה למתן עדות לחיזוק טענותיה.

התרשמתי ,אל נכון, כי לאחר שהעובד שנשלח בפעם הראשונה תיקן את הרגל של הסלון, לא חזרה התקלה. זאת אני קובע על סמך העובדה שהתובעת טענה באופן כללי כי אותה התקלה חזרה, אך לקראת סיום עדותה כשנשאלה על ידי בית המשפט מה בדיוק לא טוב בסלון ענתה כי הסלון "כולו עקום" דבר שלא בא זכרו לאורך כל עדותה אף לא בכתב התביעה.

התרשמתי כי הנתבעת החליטה להחליף את הסלון לא בגלל פגם שבו אלא בגלל שהתחרטה.

מעבר לאמור אציין כי התובעת הודתה כי השתמשה ומשתמשת בסלון כך שגם אילו היה מקום לביטול עסקה לפי הוראות תקנות הגנת הצרכן ( ביטול עסקה), לא היה הדבר אפשרי, כל שכן כשלא הוכחו לפני עובדות המזכות צרכן בביטול עסקה.

סוף דבר הוא שאני דוחה את התביעה.