שובל נ' אניגמה פלוס המרכז לאבחון וטיפול בע"מ

בפני תביעה לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: 'החוק').

טענות התובע

1.ביום 26/10/16 פנה התובע לנתבעת בעקבות פרסום באתר האינטרנט, והזמין שירותי אבחון וטיפול עבור בנו. לצורך טיפול ורישום שילם התובע סך של 365 ₪.

2.ביום 2/11/16 פנה התובע לנתבעת בבקשה לביטול השירות שהוזמן, וזו סירבה להשיב לו את הכסף ששילם. משסורבה בקשתו פנה התובע לסיוע למועצה הישראלית לצרכנות ולאמון הציבור, ואלה התנהלו מול הנתבעת.

3.רק ביום 5/3/17 הושב לתובע הכסף ששילם בניכוי 100 ₪ דמי ביטול.

4.במהלך הדיון בפני טען התובע כי סכום העסקה לא היה 3,650 כפי שטוענת הנתבעת אלא 365 ₪ בלבד. כן הוסיף וטען כי הנתבעת ממשיכה בהפרת החוק גם היום, ואינה מוכנה להשיב לצרכנים את דמי הקדימה, הכל בחוסר תום לב.

5.בנסיבות אלה טוען התובע כי התנהלות הנתבעת והתנהלותו שלו מצדיקים מתן פיצוי משמעותי ללא הוכחת נזק.

טענות הנתבעת

6.הנתבעת טוענת כי התובע התקשר עמה בעסקה בשווי של 3,650 ₪, כאשר במועד ההזמנה שילם סכום של 10% משוויה, ובסך הכל שילם 365 ₪ עבור רישום וטיפול. לטענתה, משביקש התובע לבטל העסקה בשל חרטה, העסקה בוטלה מיד, והנתבעת השיבה לו בתוך 4 ימים מחצית מהסכים ששילם, בניכוי 5% מסכום העסקה.

7.ביום 26/2/17, לאחר דין ודברים עם ארגון אמון הציבור והמועצה הישראלית לצרכנות אליהם פנה התובע, השיבה הנתבעת לתובע בדואר רשום סכום נוסף של 82.5 ₪, והשאירה בידה 100 ₪ בלבד - דמי ביטול להם היתה זכאית על פי החוק. ביום 6/3/17 פדה התובע את השיק, וכמה ימים לאחר מכן הגיש התביעה דנא.